"והמדות כולם הצריכות כמו כן תיקון והישרה, מי יישרם ומי יתקנם אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול" (הקדמת המסילת ישרים).
היה זה באחד מביקוריו של הגרא"ד ווכטפויגל בארץ ישראל. ביום האחרון לשהייתו, טרם חזרתו לארה"ב, נכנס למרן ראש הישיבה הגרא"מ שך ביחד עם הגאון רבי שלום שכטר. מיד כשנתיישבו התחיל מרן מעצמו לשוחח במעלת לימוד המוסר. הוא סיפר באריכות על המשגיח הגר"י לווינשטין זצוק"ל, על גדלותו ואורחותיו עוד בקלעצק. לאחר שהרבה להאריך בדבר סיים, שלפעמים כדאי אפילו לקצר בסדר הלימוד כמה דקות לצורך לימוד המוסר. כל אריכות הדברים היתה בלא שהם עוררו את זה, אלא מעצמו.
לאחר שיצאו מביתו כבר קרבה שעת הטיסה. הגרא"ד מיהר לשדה התעופה והגר"ש שכטר שב לביתו בירושלים. והנה כעבור שעה קצרה מצלצל הטלפון בביתו של הגר"ש שכטר ועל הקו נמצא המשגיח הגה"צ רבי נתן ווכטפויגל זצ"ל. תחילה התנצל על השעה המאוחרת והוסיף: ברצוני לתפוס את בני הגרא"ד טרם נסיעתו, כדי שיראה דחוף להכנס לשאול את מרן הגרא"מ שך בנדון שזה עתה עלה בישיבה בלייקווד: באסיפה עם הגאון רבי מלכיאל קוטלר דנו זה עתה במצב הסדר מוסר בישיבה שנתרפה מאד, היות שהוא קבוע בזמן שאברכים ממהרים לעזור בבית להאכיל את הילדים, ועלתה ההצעה לקצר את סדר הלימוד אחה"צ בחמש דקות ולהקדים את סדר המוסר. והשאלה היא אם ראוי לעשות כן.
הג"ר שלום שכטר שמע את השאלה בהשתוממות וענה: הגרא"ד כבר נסע, אבל תשובתו עמו… וכאן סיפר את כל מה שאמר להם מרן ראש הישיבה בשיחה עמו, ואיך ענה להם ממש על השאלה האמורה.
כאשר חזר הגרא"ד לארה"ב שאל את הגר"מ קוטלר: האם שלחת אולי קודם לכן שליח אחר למרן ראש הישיבה? ונענה בשלילה גמורה. ויהי הדבר לפלא.
(יתד נאמן, מוסף שבת קודש וארא תשנ"ט)