אשריך רבי עקיבא שנתפסת…
מספר רבי משה עקיבא סופר שליט"א: לעת הזאת אני חש חובה גדולה לספר את שחוויתי פעם בצל קורתו של הצדיק רבי עמרם בלוי זצ"ל. יותר נכון בצל קורת בית מאסרו… היה זה בערך בשנת תש"כ כשישבנו יחד בבית האסורים ב'מגרש הרוסים' במשך כעשרים וארבע שעות, לאחר הפגנה סוערת שהיתה מול 'מועדון המריבה' בשכונת מאה שערים.
מועדון המריבה תוכנן 'להכעיס' ע"י יהודים תועים, פריצי ישראל, בשאיפה להחדיר רוח עוועים בקרב הצעירים רח"ל. יהודי ירושלים יצאו למחות מכאב לב גדול כנגד תוכנית זדונית זו, וכך באחת ההפגנות היתה סערה גדולה ונעצרו הרבה מפגינים, ביניהם אני הקטן, יחד עם מי שעמד בראש המערכה – רבי עמרם בלוי זצ"ל.
חשוב לי לספר את מה שחוויתי באותו יום, שכן, עד לפני הפגנה זו לא הייתי בכלל מ'חסידי' רבי עמרם בלוי. לא השתייכתי לחוג זה ולא ראיתי עין בעין את נושא ההפגנות וחילול השם שנגרם בעקבותיהן. לכן לא הערצתי במיוחד את דמותו של רבי עמרם.
אך לאחר שנקלעתי לאותה הפגנה, חטפתי 'בעיטה' בגב והאשימו אותי שהתקפתי שוטר… ונעצרתי יחד עם רבי עמרם, פגשתי לפתע 'רבי עמרם' אחר לגמרי. היה כדאי לי להיות בבית הסוהר רק בשביל להכיר אותו.
כשהיינו יחד בכלא, היה שם גם אחד מחסידי 'תולדות אהרן' רבי מרדכי ר. שהיה צייר אומן בחסד עליון. בהיותנו במעצר, אל תשאלו איך, רבי מרדכי מצא גיר שחור והחל לצבוע על הקיר בתוך בית המעצר דמויות של שוטרים המכים חרדים, כאשר את השוטרים הוא צייר כביכול הם 'נאצים', עם מדי נאצים וצלבי קרס וכו'…
כאשר רבי עמרם ראה את האיור הוא החל לזעוק זעקה גדולה ומרה: אם לא תמחק את זה, לא אמחל לך! רחמנא ליצלן! אתה מדמה את הנאצים ימ"ש לשוטרים הציונים? הרי הנאצים רצחו יהודים בכל מיתות משונות, ואחינו התועים בסך הכל מכים אותנו עם אלות מכאיבים? מה הדמיון בכלל? חלילה להשוות ביניהם. אתה מבזה את נרצחי השואה…
ועוד, זעק רבי עמרם: וכי אנו נלחמים עם השוטרים? עם המשטרה? – הם בסך הכל מקל החובלים של הממסד, של ראשי הציונות. המלחמה שלנו היא נגד אלו ששולחים אותם, הציונים, ולא נגד השוטרים שבסך הכל עושים את שליחותם, מה לנו כי נתמקד במריבה איתם? האם אנו כמו הכלב שנושך את המקל?!
ולא נח ולא שקט עד שר' מרדכי מחק את הציור לגמרי מהקיר. היה זה נס, כי אם השוטרים היו רואים את הציור, מרה הייתה אחריתנו.
למחרת, מאן דהו הגניב פנימה למעצר עיתון חילוני, שם דווח בה רחבה על ההפגנה הסוערת שהיתה. ציבור העצורים התמוגג מהנאה על מה שעוללו לשוטרים כפי שתואר בהרחבה, ושוב זעק ומחה רבי עמרם: אתם מאבדים את כל המטרה. אין לנו ענין לריב עם השוטרים ולא לנצח אותם. אין לנו לשמוח כלל ב'הצלחה' כביכול מול אלו, שבסך הכל הם המקל של הציונים. אנו נלחמים עם השיטה, עם המשלחים אותם, לא עם המקל שנשלח נגדנו. ולא הרשה ר' עמרם לשמוח עם הידיעות האלו.
לאחר כיומיים שוחררנו כולנו. יצאתי משם עם הרגשה חדשה. למדתי להכיר יהודי ירא שמים גדול, משכמו ומעלה, שכל כוונתו לשם שמים ומתוך אהבת ישראל עצומה. חבריי מסלבודקה שלחו לי מכתב: "אשריך רבי משה עקיבא שנתפסת על דברי תורה", אבל אני חשתי שמחה להכיר את רבי עמרם.
('המבשר-קהילות', זאב אייזנשטיין, כ"ג אדר ב' תשפ"ד)