עזוב תעזוב עמו
על הפסוק 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזוב עמו (כג ה) היה מרגלא בפומיה של הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל: זו הפעם היחידה שמצינו במקראי הקודש שהתורה פונה לאדם בלשון תמיהה? התורה מתפלאת על האדם, היתכן שתראה את זולתך זקוק לעזרה ולא תעזור לו בשעת מצוקתו, אם כן היכן כל החינוך של התורה, גם אם מחוייב אתה לשנאתו, דורש ממך הקב"ה שתהיה לך צורת צלם אלוקים לא יתכן מציאות שליבו יהיה גס מלהשתתף בצערו של הזולת.
הגה"צ רבי משה רוזנשטיין זצ"ל משגיח ישיבת לומזה היה בצעירותו עוסק לפרנסת בני ביתו בניהול חנות בית מרקחת. לאחר תקופה נסע ללמוד בקלם ובני ביתו ניהלו אותה ורק כששב מפעם לפעם היה עוזר בניהולה. לא ארכו הימים והוא סגר את החנות והחל לעסוק בפרנסה אחרת. כשנשאל מדוע עשה זאת, השיב, שהרגיש שלמרות שמחד ניהול חנות כזו היא חסד עצום, לספק ארוכה ומרפא לזקוקים לכך. מאידך, עלול הדבר להביאו לטבע אכזרי, שכן בדרך הטבע, כל סוחר מתפלל על הצלחת עסקיו ומצפה לקונים, לכן חושש הוא שכרוקח יצפה שיתרבו הקונים, ועלול להיות שבעקיפין יחכה שיתרבו חולים שזקוקים לתרופות ויתפרנס כראוי ובכך עשוי להרגיל עצמו לאכזריות ולהנות מצרת אחרים.
(מעייני החיים)