הרב ישראל ליוש
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה…" (כה ב)
אמרו רבותינו: ג' תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים… ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת, לקופות, לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן, נדבת כל אחד ואחד שהתנדבו. [רש"י]
'יש בזה דבר מופלג בחכמה", כותב המהר"ל בספר 'גור אריה', שלושת התרומות קשורות זו בזה, וכולן באו לכפר על מעשה העגל שחטאו עם ישראל בשלושה חלקים, בנפש, בגוף ובממון. בנפש היינו במחשבה, כי חשבו שיש ממש בעגל, בגוף היינו במעשה ההשתחוויה לעגל, ובממון ע"י שהביאו את ממונם ועשו אלוהי זהב. וראויים היו להיענש על שלושת החלקים, וע"כ נצטוו לתת ג' תרומות שיהיו כפרה על שלושת חלקי העבירה.
נגד מה שחטאו בנפשם, נצטוו להביא מחצית השקל לקרבנות ציבור, כי הקרבן מכפר על הנפש, כדכתיב 'לכפר על נפשותיכם'. וכנגד מה שחטאו בגופם, הביאו מחצית השקל לאדנים, כי האדנים שפלים ומונחים למטה והם היסוד ובית הקיבול לקרשי המשכן, כמו הגוף שהוא החומר המקבל את הרוח והנשמה.
וכיון שבגוף ובנפש כל ישראל שווים, אין לאחד יותר מחבירו, לכן גם התרומות שבאו כנגדם, שוות אצל כולם בתרומת מחצית השקל. אבל תרומת המשכן שבאה כנגד מה שחטאו בממונם, נצטוו לתת כל איש כפי אשר ידבנו ליבו, כי בממון אין כולם שווים, האחד עשיר והאחד עני.
ומה שנצטוו לתת כפי נדבת הלב, ולא כפי עשרם ועניותם? משום ש'עשירות' ו'עניות' אינם נמדדים לפי רוב הכסף, אם מעט ואם רב, אלא לפי טובת העין, כי מי שעינו טובה ומתנדב בחפץ לב, אף אם ממונו מעט, 'עשיר' הוא, ואם יקשה לבו בתרומתו ועינו צרה, אף אם ממונו רב, ל'עני' ייחשב.
♦♦♦
מרן הרב מפוניבז' זי"ע סיפר שתי דוגמאות ממפעל 'מעות החיטים' שניהל, של נדבה שבאה מן הלב הרחב כאולם, בלי כל קשר ליכולתם הכספית של התורמים…
מעשה בבעל בית מרקחת, תלמיד חכם ובעל יכולת שירד מנכסיו. לקראת חג הפסח שלח הרב מפוניבז' את העסקן ר' אברהם ריקליס ז"ל ל'קובנא' להעביר לו סכום כסף מקופת 'קמחא דפסחא' ע"י הבנק המקומי.
למחרת בא האיש אל הפונוביז'ער רב ומספר לו בצער רב, כי אכן כבר ארבעים שנה זוכה בהתמדה לתרום סכום הגון למגבית 'קמחא דפסחא', אף שנה אחת לא החסיר, אלא שמסובב כל הסיבות, סיבב השנה את גלגל הפרנסה לו ועד עתה לא היה בידו מאומה, רק היום, להפתעתי, קיבלתי כסף ממקום בלתי צפוי… הנה המעשר כספים…! ברוך ה' גם השנה אזכה להשתתף מעט במגבית קמחא דפסחא… ואכן, סיפר הרב, היה זה בדיוק עשירית מהצדקה ששלחתי לו מהמגבית…
♦♦♦
שמועה גונבה לאזני הרב מפוניבז' על משפחת יהודי הסובלת מחרפת רעב ממש, פרוסת לחם היא יקר המציאות שם, הם ניזונים רק מתפוחי אדמה…
"קראתי לשני יהודים גבאי הצדקה" – סיפר הרב – "ובקשתי מהם לאסוף כסף מבני העיר עבור שק קמח ולבקש מבעל טחנת הקמח לתת לאותה משפחה שק קמח בהקפה עד אשר תשיג ידם לשלם עבורו.
בדרכם של גבאי הצדקה, פגש אותם ראש המשפחה העניה שעבורה הם עמלו באותה עת, וכשהבין שהם עסוקים בענין צדקה, לא יכול היה להתאפק ולא לקחת חלק במצוה החשובה. הוא ניגש מיד לבעל חנות סמוכה שהכיר היטב, וביקש ממנו שילווה לו מעט כסף, ומיהר לתרום את ההלוואה לגבאי הצדקה…
♦♦♦
הסיפור הבא, אף הוא על נדבה מתורם חסר אמצעים, אך הפעם הוא באמת לא תרם כסף…
עני נכנס לביתו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זי"ע ופשט את ידו לצדקה. משמש הרב בכיסו ומצאו ריק. התנצל הרב בפני העני וליווה אותו מפתח ביתו אל הרחוב, אלא שהוא לא הסתפק בכמה פסיעות מועטות, הוא הלך איתו כברת דרך ארוכה ברחובה של עיר. משראו תושבי העיירה כי רבם הנערץ מלווה את העני, הצטרפו אף הם ללוותו, כך התגבשה קבוצה מכובדת לליווי העני, שהתרגש מאוד מהכבוד שזכה…
כשחזר הרב לביתו, הסביר את התנהגותו: "העני מוכן להתבזות עבור כל פרוטה, אם אינני מסוגל לתת לו פרוטה, לפחות אעניק לו כבוד…"