בשיעור שלנו -בבית הכנסת 'חניכי הישיבות' בראשות המרא דאתרא הרה"ג הרב שמואל חיים דומב שליט"א במודיעין עילית- בדף היומי זכינו לסיים ש"ס בסייעתא דשמיא, בלימוד עקבי יום יום. יום שישי, מוצאי שבת, ערב פסח, ערב יום כפור, פורים, מוצאי תשעה באב וכו'. ומכל רחבי תבל, כאשר אחד מהמשתתפים נאלץ לנסוע לחוץ לארץ – המרחק הפיזי לא עצר הקרבה הלבבית והרצון להשתתף בכל זאת בשיעור דרך שיחת טלפון. וכאשר עלה הרעיון של התוכנית 'עמוד היומי' היו קצת חששות, ראשית כל, אנו כבר לומדים גמרא, דף היומי, האם יש 'בנותן טעם' להוסיף מסגרת נוספת של לימוד גמרא ממסכת אחרת ונושאי שונים מלבד עצם תוספת הזמן שתידרש לכך, ובנוסף, כיון שמדובר כאמור בתלמידי חכמים שכבר גמרו ש"ס לפחות פעם אחת, אזי השיעור צריך להיות בהתאם לרמתם, דבר הדורש הכנה לא מועטת כלל. אך למרות החששות, החלטנו להיות 'נחשונים' ולקפוץ למים – אין מים אלא תורה, ומה אומר ומה אדבר, מסתבר שזו היתה קפיצה מוצלחת ביותר, קפיצה למרחקים ארוכים ומשמעותיים. לאחר השיעור של הדף היומי הנמשך כ-45 דקות לערך, אנו עוברים למסכת ברכות ל'עמוד היומי', והשמחה והסיפוק גדולים ביותר.
ראשית כל, משתתפי השיעור מרגישים שזה לא סתם שיעור, אלא חזרה, חזרה על מה שלמדנו בדף היומי כבר שני פעמים, וכבא אמרו חז"ל הלומד ואינו חוזר – כזורע ואינו קוצר, ומלאכת הקצירה מביאה סיפוק גדול ביותר, ברינה יקצורו. כאן נזכרים בקושיא שהועלתה בשיעור, וכאן חוזרים על תירוץ מיוחד שנאמר, ממש גישמאק של לימוד. ישנה השתתפות ערה במיוחד של כלל המשתתפים, ויכוחיים הלכתיים, בפרט כעת במסכת ברכות בהלכות ברכות, למשל בסוגיא של 'פת הבאה בכיסנין' לא היתה ברירה ו'נאלצנו' לפנות למרא דאתרא שיכריע לנו בהלכה למעשה. איך אמר אחד מחברי השיעור: הדובדבן של הלימוד הוא 'העמוד היומי'!!
כשלמדנו את הסוגיא של 'פירות גינוסר' שמרוב מתיקותם הפת טפילה להם. דנו חברי השיעור האם זה להלכה למעשה. כלומר, האם יש בימינו פירות שכאלו, שיקראו 'פירות גינוסר' ויפטרו את הפת מברכה, ונמנו וגמרו משתתפי השיעור שנראה שאין בימינו פירות שכאלה. העיר אחד מחברי השיעור ש'חי את הלימוד' : השיעור שלנו הוא פירות גינוסר, לא צריך לאכול אחריו דבר… אכן הוא דוגמא של מסירות נפש למען התורה, מפאת עיסוקו לא מתאפשר לו להגיע מדי יום, אבל כשהוא מגיע, הוא משלים ב'ריתחא דאורייתא' שלו את הימים שלא הגיע… ואם יש סיום מסכת, שום דבר לא יעצור אותו מלהשתתף ולארגן את השמחה לגומרה של תורה, הוא יקח חופש מהעבודה, ויחד עם בני ביתו הוא יטרח ויכין מאכלים משובחים לכבוד ה'יומא טבא לרבנן'… חזו בני חביבי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי…