המאורע הבא אירע כשיהודי שומר תורה ומצוות נסע לשמחה משפחתית בארצות הברית. האיש שכר רכב וניווט את דרכו בכבישים הזרים והמסועפים באמצעות תכנת הווייז. מספר רגעים לאחר שהרכב השתלב באוטוסטרדה סואנת ומרובת נתיבים, הכריז הווייז על שביתה והפסיק לעבוד. בארצות הברית ישנם כבישים גדולים וארוכים שמחברים בין מדינה למדינה. כשמחמיצים פניה אחת, נאלצים לנסוע עשרות קילומטרים עד שמגיעים לצומת בה ניתן לעשות פרסה ולהסתובב בחזרה.
היהודי החרדי, שבקושי ידע לקרוא אנגלית, ולא היה יכול להעזר בשילוט הכבישים, מצא את עצמו באמצע האוטוסטרדה המהירה מבלי לדעת להיכן לנסוע. הוא ידע היטב שאם יפספס פניה אחת הוא יאלץ לנסוע ולנסוע בלי סוף. בלית ברירה הוא החליט שלפני הפניה הבאה הוא עוצר את הרכב, יוצא החוצה ומושיט את אצבעו לעזרה, בתקווה שאחד הנהגים יעצור בצד הכביש הסואן ויורה לו את הדרך.
בסייעתא דשמיא, כעבור מספר דקות עצר לידו נהג גוי ששאל: 'למה עצרת? איך אפשר לעזור לך?'
היהודי הסביר באנגלית רצוצה מלווה במחוות ידים, שהווייז שבק חיים והוא לא יודע לנווט את הרכב למחוז חפצו. לשמחתו הרבה השיב הגוי כי גם הוא נוסע לאותו מקום: 'סע אחריי ותגיע בדיוק למקום שאתה צריך'.
הגוי עמד להכנס לרכבו ולהמשיך בנסיעה, כשלפתע עצר בצד הדרך רכב נוסף. מהרכב הגיחו שני אברכים אמריקאים שפנו ליהודי בעברית: 'הכל בסדר? אפשר לעזור במשהו?'
'תודה רבה!' השיב היהודי, 'עצרתי כי אני לא מכיר את הדרך. אבל יש פה כבר איזה גוי שהציע לי לנסוע אחריו'
שלושת היהודים עמדו להכנס לרכביהם, כשלפתע פנה אליהם הגוי בבקשה לא צפויה: 'חכו רגע, אני רוצה להראות לכם משהו מעניין'.
הגוי ניגש לרכבו, פתח את תא המטען ושלף כובע סמט חסידי וחליפה ארוכה ושחורה. היהודים הביטו בהשתאות בביגוד החסידי ושאלו בתדהמה: 'מה לך וללבוש של יהודים שומרי תורה ומצוות, בשביל מה אתה צריך כובע וחליפה של יהודים חסידיים?'
הגוי העלה חיוך על פניו והסביר: 'אתם יודעים מה ההבדל בין יהודי לגוי? בעבר כשהייתי נתקע באמצע הכביש, יכולתי לעמוד בצד ולנופף לעזרה במשך שעות בלי שאף אחד יסתכל לכוון שלי ויעצור להגיש עזרה. אבל עם הזמן למדתי מנסיוני, שיהודים לא זונחים את אחיהם בצרה. כשיהודי מושיט אצבע לעזרה, מיד עוצרים לידו כמה יהודים שמנסים לסייע לו בכל דרך אפשרית, בדיוק כמו שקרה עכשיו, שאחד מכם עצר ותוך חמש דקות עצרו לידו עוד שני יהודים והציעו לו עזרה.
הבנתי שכל היהודים הם כמו משפחה אחת. כל היהודים הם כמו אחים. כל אחד מהם מרגיש את הלב של השני. כל אחד מהם רוצה לעזור לאחר.
חשבתי לעצמי: כמה חבל שלא נולדתי יהודי, אבל אז עלה במוחי רעיון מבריק. אני לא צריך להיות יהודי כדי לקבל עזרה. אם פעם אתקע באמצע הדרך אתחפש ליהודי, ומיד יצוצו כמה יהודים טובים שיעצרו לידי וישמחו להושיט לי עזרה. אמנם מהר מאד הם יגלו שאני לא יהודי, אבל לאחר שכבר עצרו בצד, הם לא ינטשו אותי לבד בלי תמיכה.
מאז אני מחזיק ברכב בקביעות כובע וחליפה של יהודים. כמו שיש לי גלגל רזרבי לשעת חרום, יש לי ברכב בגדי הצלה לשעת חרום. כך אני יודע שאף פעם לא אעמוד לבד בצד הדרך, כך אני בטוח שתמיד יהיה מי שיעצור לידי ויושיט יד לעזרה'.
(מתוך הספר 'לרומם')