תלמיד אחר שלמד תחילה בוישווא, עבר לישיבה אחרת בפרנקפורט שבגרמניה, ובתום לימודיו, חזר לעיר וישווא בחזות מודרנית, פאות קצרות וזקן מקוצץ.
הבחור מיהר לפקוד את מעונו של רבנו (בעל ה'תפארת מנחם' מווישווא), כדי לקבל ברכת ״שלום עליכם״, ובבואו נזדמן שם גם תלמיד אחר וחשוב של רבנו, השו"ב ר׳ יואל מסיטשעל. תחילה ניגש ר׳ יואל לרבנו, ונתקבל בברכת ״שלום עליכם״ פשוטה, אולם, כשתלמיד זה ניגש לרבנו, קיבלו רבנו בהתלהבות והפגין לו חיבה יוצאת דופן, ואף נטלו עימו לטיול קצר בגינת הישיבה.
תוך כדי שיחה פנה התלמיד האורח אל רבנו ושאלו, מדוע תלמידו החשוב השו"ב, התקבל ללא כל התלהבות יתירה מצידו, לעומת זאת הוא נתקבל בכבוד רב יותר.
נענה לו רבנו: ״תלמידי יואל השו"ב תמיד יהיה דבוק באורחותי, וגם אם אגרשהו דרך הדלת, יחזור אלי דרך החלון…
לעומת זאת, אתה עלול חלילה לעזוב לגמרי את הדרך בה הדרכתיך, ולכן נחוץ מאוד לקרבך (והקירבה אכן הועילה, כי תלמיד זה לא התדרדר יותר, והקים משפחה לתפארת, יען נותר מקושר לרבנו כל ימיו).
התלמיד ר׳ אלי׳ מ. מגרוסוורדיין למד בישיבה מגיל בר-מצווה, אולם כחלוף שנה, הפסיק ללמוד בישיבה. תקופת זמן לאחר מכן, בהיותו בגיל ט״ז הגיע לביקור בוישווא בעיצומו של חורף קר, ונכנס להיכל הישיבה לחמם קמעה את עצמותיו הקפואות.
כשהבחין בו רבנו, קם לקראתו בחדוה והרעיף עליו חיבה ואהבה רבה, בעצמו הכין לו כוס קפה חם, והתעניין במשך דקות ארוכות במהלך חייו בתקופה האחרונה.
חלפו שנים, ובהיות רבנו בבית הכנסת בגרוסוורדיין, הבחין בר' אלי׳ נכנס לבית הכנסת, חבוש מגבעת מודרנית, ששוליה מורדות פנימה.
קם רבנו ממקומו, ניגש לתלמידו, והרים את שולי מגבעתו כלפי מעלה, באומרו: אוי ואבוי, מוטב להיות בהתרוממות במרוצת כל החיים ולא בשפלות…
מכיוון שרבנו הרעיף עליו בצעירותו חיבה ואהבה רבה, עשו עליו דבריו רושם עז, ולאחר מכן חבש מגבעת בהתאם כל ימי חייו.
'תפארת ווישווא' בהר-בחוקותי תש"פ