טעה ולא הזכיר
ש"ץ שאמר בקיץ "טל ומטר", האם יעלו כהנים לדוכן
שאלה. חזן שטעה, ואמר בחזרת הש"ץ בקיץ "ותן טל ומטר", הציבור ניסה לתקן אותו שיחזור ל"ברך עלינו" ויאמר "ותן ברכה", אולם אצה לו הדרך, לכן מיהר והמשיך את תפלתו, וכשהגיע לברכת כהנים, נסתפקו אם יעלו לדוכן?
תשובה. אסור לכהנים לעלות לדוכן מאחר ונאמר בירושלמי (תענית פ"ד): "לא מצאנו נשיאת כפים בלי תפילה", והכוונה לחזרת הש"ץ כמבואר שם בגליון הש"ס, ולכן אין נשיאת כפים בלילה מאחר ואין בו חזרת הש"ץ. והקשה ה"שיירי קרבן" הלא כתוב 'וישא אהרן את ידיו ויברכם', והיינו נשיאת כפים, ולא היתה שם תפילה? ומתרץ שישנה ברייתא בתורת כהנים והובאה ברש"י: "ויצאו ויברכו העם", אמרו ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו, והיינו תפילה. ואדרבה – אומר השיירי קרבן, מכאן לומדים שצריך תפילה לנשיאת כפים. וכן כתב הביאור הלכה (סימן קכ"ח ס"א ד"ה דזר) וז"ל: כיון דתיקנו רבנן שלא ישא כפים בלא תפילה, שוב מי שאומר פסוקים אלו של ברכת כהנים בלא תפילה הוי כמכווין שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים, עכ"ל.
לאור זאת, מאחר וחזן זה מברך ברכות לבטלה ותפלתו קללה, כי ביקש גשמים בקיץ (וכמבואר בסימן קיד משנ"ב ס"ק יח), אין זה חזרת הש"ץ אלא קללת הש"ץ, ובזה לא נושאים כפים. ויעויין במסכת תענית (דף יב ע"ב) 'יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה'.
והעיר הרה"ג ר' עזרא יצחייק שליט"א מדברי כף החיים (סימן קכח סק"ד) שכתב: "כל שיש בבית הכנסת עשרה, אעפ"י שאין מתפללים בחזרה, אלא הציבור וש"ץ יחד בקול רם, והכהנים השלימו תפלתם קודם שיגיע ציבור לרצה, יכולין לעלות לדוכן לישא את כפיהם". הרי שגם בלי חזרת הש"ץ הכהנים נושאים כפיהם? יש להשיב על כך שדברי כף החיים אמורים כשכל הצבור מתפלל יחד, והכהנים נושאים כפים תוך התפילה. וגם יש בזה קצת מעלת חזרת הש"ץ כי אמרו יחד קדושה, משא"כ בשאלתנו שהציבור לא התפללו כעת, רק החזן, ותפילתו אינה תפילה, ולכן אין לכהנים לשאת כפים באופן זה.
ש"ץ בן אשכנז שאמר מלך אוהב צדקה ומשפט והכהן בן ספרד
וצ"ע מה הדין בעשי"ת כשהחזן והציבור בני אשכנז, והחזן טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, דבדיעבד יצא כמבואר ברמ"א (סימן קיח), ואילו הכהן בן ספרד שלשיטתו מי שלא אומר המלך המשפט חייב לחזור, האם ישא כפיו, כיון שהציבור יוצא בזה מצות חזרת הש"ץ, או שמא מאחר ולשיטת הכהן לא יצא הציבור ידי חובתם לא יעלה לדוכן? והדעת נוטה שיעלה, וצ"ע.
ש"ץ שלא כיוון באבות או שאין תשעה המכוונים לברכות הש"ץ
והנה מי שלא כיוון בברכת אבות נפסק במשנ"ב (סימן קא סק"ד ובבה"ל ד"ה והאידנא) שלא יצא ידי חובת שמו"ע. ויש להסתפק מה יהא הדין: א. כאשר הש"ץ לא כיוון באבות האם אפשר לישא כפים בתפילה זו? ב. כאשר אין תשעה שמכוונים לתפילת הש"ץ, דמבואר במשנ"ב (סימן קכד ס"ק יט) שצריך הש"ץ לכווין שאם אין עשרה שמכוונים לתפילתו תהיה תפילתו נדבה, וא"כ יש לעיין אם אין תשעה שמכוונים ותפילתו היא תפילת נדבה, האם אפשר לישא כפים?
ונראה שגם אם לא כוון באבות וגם אין עשרה שמכוונים יש לתפילתו שם של חזרת הש"ץ, ולכן דקדק המשנ"ב (סימן קכד סק"י) וכתב "שאם אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכות לבטלה", אך לא כתב שהוי ממש ברכות לבטלה. ונראה להוסיף שאם הוי ממש ברכות לבטלה לא מצינו מה יעשה הש"ץ בשבת קודש שאי אפשר להתפלל בנדבה. והסברא בזה שסוף סוף עשה את מה שחז"ל תיקנו ויש לזה שם של חזרת הש"ץ. ומעשה בגה"צ ר' משה אהרן שטרן זצ"ל שהלך לגרי"ז זצ"ל ושאלו שלפי דברי הגר"ח מבריסק שאם לא כיוון בכל השמו"ע שהוא כעומד לפני מלך לא יצא ידי חובתו, נמצא שאם אין עשרה שמכוונים כך חסר לו בתפילה בציבור. והשיבו שתפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה, אבל גוף יש כאן ולתפילה בציבור סגי בגוף. א"כ גם בענייננו, אם לא אמר בחורף טל ומטר, או שאמר בקיץ טל ומטר, חסר בגוף עצמו ואין לזה שם של תפילה, משא"כ אם הגוף כתיקונו וחסר בנשמה אפשר שפיר לשאת כפים.
(חשוקי חמד כו:)