היום נלמד: שינויים בברכות
יום ראשון כ"ח בתשרי תשע"ז
האם מי שברך 'מזונות' על יין יצא ידי חובה?
מי שבֵּרך 'שהכל' על כל מאכל או משקה, יצא ידי חובתו. וכן מי שבֵּרך 'מזונות' על כל מאכל או משקה - למעֵט מים ומלח - יצא ידי חובתו, כיון שכולם זנים את הגוף. ויש שכתב בנוגע לברכת 'מזונות' על מאכל שאינו מתאים לברכה זו, שיאכל רק מעט, כדי שלא להרבות באכילה על סמך ברכה שאינה ראויה לכתחילה; וכתב עוד, שניתן לגרום חיוב ברכה נוספת, כגון על ידי שינוי מקום (ראה שולחן ערוך סימן קעח, סעיף ב), ולברך את הברכה הראויה; ויש שהורה שאין לגרום חיוב ברכה נוספת, כיון שעצה זו ראויה רק למקרה שיש ספק אם יצא ידי חובה, ואילו בנדון כאן בודאי יצא ידי חובה. [סעיף י, ס"ק נ, וביה"ל ד"ה במקום; ביאורים ומוספים דרשו, 40 ו־43]
האם יש עניין לברך דווקא בלשון הקודש?
מצוה מן המובחר לברך את כל הברכות בלשון הקודש, בנוסח שקבעו חכמים, ובמקרה הצורך מותר לברך בכל שפה שהיא, בתרגום מדויק של נוסח הברכה. ובדיעבד יוצאים ידי חובה בהזכרת שם ה', ומלכות ה', ועיקר תוכן הברכה; ולכן, למשל, מי שבֵּרך על לֶחֶם "בריך רחמנא מלכא דעלמא מאריה דהאי פיתא" - יצא ידי חובתו, כיון ש'רחמנא' הוא כינוי בארמית לשם ה', ובריאת הפת היא עיקר התוכן של ברכת 'המוציא'. ויש אומרים שאין בברכה כזו איסור של הזכרת שם שמים לבטלה, ולכן במקרה שמסופק אם חייב לברך ברכה כלשהי, רשאי לברך בלשון זו; ויש חולקים. [סעיף י, ס"ק נא ו־נג, וביה"ל בריך; ביאורים ומוספים דרשו, 41 ו־45]
מדוע 'ספק ברכות להקל'?
רוב הברכות הן מדרבנן, ולכן המסופק אם בֵּרך אותן אינו שב ומברך, שהרי 'ספקא דרבנן לקולא'. אולם, בניגוד לספקות אחרים, בספק זה אסור להחמיר ולברך, כיון שזהו ספק 'ברכה לבטלה'. ואם כי איסור ברכה לבטלה הוא מדרבנן, לא חל עליו הכלל 'ספקא דרבנן לקולא', כיון שחכמינו ז"ל הסמיכוהו על האיסור דאורייתא של "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא", שהוא חמור עד מאד, ושקול כאיסורים שחייבים עליהם כרת ומיתת בית דין. אולם, המסופק אם בֵּרך על מאכל, רשאי - כמובן - להחמיר ולא לאוכלו; וכן אם מזדמן לשמוע את הברכה מפי אחר, ראוי לצאת מידי ספק על ידי שמיעת הברכה מפיו. [סעיף ט וס"ק מט; ביאורים ומוספים דרשו, 38 ו־39]