מתוודה על חטאיו – נענש ישירות על ידי הקב"ה
אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ
הרואה את סדר הוידוי, מתמלא פליאה: מדוע הצריכו חכמים את האדם להתוודות בפרטות על חטאיו לפי סדר הא"ב, ואם לא די בכך, ישנם גם וידויים שבהם מפרטים את פרטי העוונות בפרטי פרטים. וכי הקב"ה אינו יודע במה חטאנו? הלא די לומר: ריבונו של עולם – חטאנו ועברנו על התורה כולה!
בספר "משל ונמשל" מובא על כך הסבר נפלא של ה"בן איש חי":
ידוע שישנם שני סוגי פורענויות: האחת – יסורים שבאים על האדם ישירות מהקב"ה כדי למרק את עוונותיו ולכפר עליו, וכמו שכתוב (משלי ג,יב): "את אשר יאהב ה' יוכיח", ואז הוא נענש בדיוק על פי חטאיו, והשניה – שהאדם גורם ברוב רשעו שהקב"ה מוסר אותו בידי מקרי הטבע ופגעי הזמן, ואז יתכן שתבוא עליו פורענות גדולה יותר ממה שהתחייב בחטאיו, והוא אף עלול למות בטרם עת, כמאמר הכתוב (דברים לא, יז-יח): "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול. ומצאוהו רעות רבות וצרות".
וכיצד נקבע איזה סוג יסורים מביניהם יבוא על האדם?
מי שמרגיש בחטאיו, מתבונן מה עשה ובמה חטא, וכאשר העוונות מצטברים והולכים, הוא מתחרט עליהם, וחרד ומתוודה עליהם בפרטי פרטים – הקב"ה מביא עליו יסורים שימרקו את עוונותיו ויהיה די בהם לכפר עליו.
אך אדם ששקוע בתרדמה, ולא מרגיש ולא חש כמה עוונות ומכשולות יוצאים מתחת ידו בכל יום, ואין אצלו חילוק אם יעשה מאה עוונות או חמישים עוונות ביום אחד – מידה כנגד מידה גם עונשו לא יהיה במידה, בחשבון ומשפט, אלא הוא יימסר ביד פגעי הזמן ומקרי הטבע, אשר עושים ככל שירצו, ואינם מענישים לפי חשבון ומשפט.
כדי להסביר זאת, מביא ה"בן איש חי" משל שהובא בספר "פקודת המלך":
ראובן בא ונתן לשמעון סטירת לחי מצלצלת. כעס עליו שמעון, ובתגובה סטר לראובן שלוש סטירות על לחייו.
התפלא ראובן: "באיזו זכות נתת לי שלוש סטירות? היית צריך להחזיר לי אחת, שהרי אני סטרתי לך סטירה אחת בלבד!"
"אל תדאג, הכל מחושבן", אמר שמעון. "הסטירה הראשונה היא כנגד הסטירה שנתת לי, השניה באה בתור קנס, והשלישית היא מתנה ממני, והיא מחוץ לחשבון, משום שלמתנת חינם אין שיעור".
"כל הכבוד", התפעל ראובן. "איזה חשבון, שפתיים ישק!" ובדברו, קם וסטר לשמעון שלושים סטירות על לחיו. שמעון עמד וספג את הסטירות בגבורה, ולמרות שלחייו בערו וכמעט שהחליפו את לצבע סגול, שתק ולא אמר מאומה, כשהוא חושב בליבו: "חכה חכה, כשתסיים לסטור לי, אסגור איתך חשבון ואעניק לך שישים סטירות בתורת קנס, ואחר כך אכבד אותך בעוד מספר סטירות מדין מתנת חינם, בדיוק כפי שהסברת זה עתה בטוב טעם!"
ראובן סיים להכות את שמעון ושמעון חפץ להכותו בחזרה, אך אז חייך אליו ראובן חיוך זדוני ופנה ללכת.
"הלו, לאן אתה חושב שאתה הולך?", נדהם שמעון. "עוד לא סגרנו את החשבון!"
"אין שום חשבון", אמר ראובן בבת שחוק. "הרי רק לפני רגע ייסדת יסוד שאדם יכול להכות את חבירו סתם כך בתורת 'מתנה', ואם כן, כל הסטירות שנתתי לך עכשיו היו בתורת מתנת חינם, ואין לך שום זכות להחזיר לי עליהם אפילו לא סטירה אחת!"
"מה הדמיון?" טען שמעון, "אני נתתי לך סטירה אחת במתנה, ואתה נתת לי שלושים!"
השיב ראובן: "במתנה לא עושים חשבונות. יש מתנה קטנה ויש מתנה גדולה"…
יוצא שמאחר ושמעון היכה את ראובן ללא חשבון, הדבר חזר אליו כבומרנג, ואף ראובן היכהו מכות רבות ונאמנות ללא חשבון.
והנמשל: אם האדם חוטא ואינו מתבונן בחטאיו לדעת מה עשה, לא מתוודה עליהם בפרטות, ואין אצלו חילוק בין ריבוי למיעוט עוונות – עונשו יימסר לידי מקרי הזמן ופגעי הטבע שגם הם אינם מענישים במידה ומשפט. אך אם הוא דואג וחרד תמיד על עוונותיו, ומתוודה עליהם בפרטי פרטים, עונשו יהיה על פי גזירת הקב"ה, שרחמיו מרובים גם בעת רוגז, ומתנהג עם בריותיו בחסד וברחמים, ולפיכך הוא מעניש את האדם בעונש שיוכל לשאתו, וכך מתמרקים עונותיו מעט מעט.
(רבי שלמה לוונשטיין – מתוק האור סדר תפילתנו)