קידושין דף יח
מדוע עזב ה'בית הלוי' את העיר סלוצק?
בעל כרחיה דאדון
רבם ומאורם של ישראל, ה'בית הלוי' זצ"ל, היה רב בעיר הגדולה סלוצק במשך עשר שנים. בנו מספר כי הוא עזב את העיר בעקבות מעשה שארע:
באותה התקופה החלה המודרניזציה להתגבר. ל'גבירים המתחדשים' כבר 'לא התאים' לשלוח את ילדיהם ל'חיידרים המיושנים', והחלו לשלוח אותם לבתי ספר מודרניים.
בנו של אחד הגבירים הגיע למצוות. הגביר התכונן לערוך לו סעודה מפוארת, וכדי 'להשלים את התמונה' הוא נכנס למעונו של ה'בית הלוי' להזמינו להשתתף בסעודה.
שאל אותו ה'בית הלוי': "באיזו סוגיה ידרוש הבחור, נער בר המצוה?" הגביר התבלבל לגמרי… בבית ספר של בנו לא ממש לומדים סוגיות…
הוא השיב ואמר: "כבוד הרב יודע! הילדים של היום הם לא הילדים של פעם… הילדים של היום כבר לא אומרים פלפול בבר מצוה שלהם"…
נענה ה'בית הלוי' ואמר לגביר: "אם הנער לא דורש בדברי תורה – הרי זה 'מושב לצים', ואינני הולך למקום שכזה".
האבא ניסה לשכנע את הרב: "אין אדם טורח בסעודה ומפסידה! ערכנו סעודה שלמה, ישתתפו בה אנשים חשובים, וכולם מחכים שהרב יבוא". אך הרב נשאר בשלו: "זה לא נקרא בר מצוה! כולם יאכלו וישתו ולא יגידו דברי תורה? לכזאת בר מצוה אני לא הולך".
והנה בעוד השניים מדברים, הגיע אדם נוסף, עני ואביון, ביחד עם בנו, לבקש ברכה מהרב לרגל היכנסו של הנער לעול תורה ומצוות. האיש לא התכונן להטריח את הרב להשתתף בשמחה. כל כוונתו היתה, כאמור, רק לבקש את ברכת הרב.
האיש האזין לשיחה של הרב עם הגביר, ולפתע אזר אומץ ושאל: "אולי יכול הרב לבוא להשתתף בשמחה שלנו. בני, נער בר המצוה, הכין פלפול ארוך, ולכבוד גדול יהיה לנו אם יטרח הרב ויבוא לשמחתנו, ואף יאזין לדברי התורה שיאמר הבן".
נענה ה'בית הלוי' על אתר ואמר: "אליכם, בע"ה, אבוא! ילד שלומד בחיידר תורה, ואומר דברי תורה – אבוא להשתתף בשמחתו!"
הגביר ראה, שמע ונדהם – "אלי – הוא לא בא, ולשלעפער הזה – כן"…
הוא מיהר לספר לחבריו מה שהרב 'עולל' לו: "מילא אם הרב לא היה הולך בכלל לבר מצוה – ניחא, אבל אליו כן ואלי לא, רק מכיוון שבנו לומד בחיידר, ובני לא – דבר כזה לא מתקבל על הדעת", אמר.
הוא החליט לנקום ברב!
בהיותו גביר בעל השפעה רבה בעיר, פנה לבעל האכסניה בה התגורר הרב, והורה לו באופן חד משמעי להוציא את הרב מביתו. במקביל הוציא הודעה לכל בעלי הבתים שבעיר, לבל יהינו להשכיר את דירותיהם לרב!
בעל האכסניה נאלץ בעל כרחו, להודיע לרב על הצורך לפנות את האכסניה. הרב הבין למצוקתו והרגיע אותו: "אני מבין אותך, אתה חייב לשמוע בקולו של הגביר. אם לא תשמע לדבריו עלול אתה למצוא את עצמך ללא פרנסה, ללא פת לחם".
הרב ניסה למצוא מקום מגורים אחר, ומשנתקל שוב ושוב בסירוב, הבין את שעולל לו הגביר…
והנה מושל העיר, גוי מבטן ומלידה, שהעריך מאד את הרב, שמע את כל הסיפור ואמר לרב: "אני אתן לך דירה מפוארת חינם אין כסף, ובלבד שתישאר עמנו בעירנו".
אך ה'בית הלוי' חשש שמא יהיה בזה חילול השם ועזב את העיר.
בצורה שכזאת קיים ה'בית הלוי' את ה"ולא תחניפו". הוא לא נרתע להשמיע את דעתו הברורה, דעת תורה, באזניו של הגביר, ואף אם הדבר יהיה כרוך באיבוד מקום המגורים.
(יחי ראובן)