"ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד"
בפסוק זה ישנו רמז מעניין לדברי חז"ל, אודות ההלכה שעל המתפלל לסמוך את תיבות "ד' אלוקיכם אמת" להמשך התפילה "אמת ויציב", כמאמר הגמרא (ברכות יד ע"א): "הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלקיכם לאמת ויציב לא יפסיק".
הטעם להלכה זו הוא, שבקריאת שמע ישנן רמ"ה תיבות, וכדי שיושלמו לרמ"ח ויושוו לרמ"ח איברי האדם ורמ"ח מצוות עשה, הוסיפו חז"ל עוד שלוש תיבות "ד' אלוקיכם אמת" המשלימות למניין זה, ו"בטעמי רבי יהודה החסיד" מופיע שלצורך זה הוסיפו את התיבות "א-ל מלך נאמן".
ה"משנה ברורה" מבאר (סימן סא, סעיף ו) שחז"ל קבעו זאת, מאחר שכל תיבה מרפאה איבר אחר בגוף, וזו לשונו: "איתא במדרש הנעלם פתח ר' יהודה ואמר רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא, דאמר ר' נהוראי אמר ר' נחמיה בקריאת שמע רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא קריאת שמע כתיקונו כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא רפאות תהי לשריך…".
נמצא, אפוא, שדקדוק במילות קריאת שמע, ובטויין בחיתוך דיבור נכון ללא הבלעה, מחזק את איבריו של האדם לאותו יום.
ומבאר בעל ההפלאה בספרו "פנים יפות", שהדברים נרמזים בפסוק "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם" – "אתם" אלו אותיות "אמת", ועל ידי כך שתיבה זו של "אמת" – "דבקים", דבוקה ומחוברת "בד' אלוקיכם", בתיבות "ד' אלוקיכם", התוצאה המתרחשת היא "חיים כולכם היום", זוכים לחיים לכל האיברים, וכל הגוף חי היום ובכל יום!
אחת מן הדוגמאות המופלאות להקפדה הלכתית זו ולתוצאותיה הברוכות ניכרה במהלך חייו של רבי אביגדור פוזן זצ"ל.
דקדוק רב נוהג היה רבי אביגדור פוזן זצ"ל לדקדק בקריאת שמע, הוא לא הסתפק בקריאה הרגילה שבציבור, אלא מדי ערב בערב, לאחר שהתפלל ערבית בציבור, מהדר היה לקרוא קריאת שמע פעם נוספת, בהקפדה גדולה ובכוונה עצומה.
באותה שעה רגיל היה לנעול את דלת חדרו ולהתייחד, כדי שחלילה לא יוסח מן הריכוז המקסימאלי.
עשרים דקות בכל יום ארכה אותה קריאה!… בחוץ המשיכו שעונים לתקתק וחיים רחשו על פני האדמה, אך מאחורי הדלת הסגורה כמו נעצרו להם הרגעים מלכת… רק הוא והרבונו של עולם היו שם…
בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך – – – והיה אם שמוע – – – למען תזכרו ועשיתם – – –
מילה אחר מילה. כמונה מעות.
מדייק לאומרה באופן הטוב והנכון ביותר, מדגיש את מה שיש להדגיש, מכוון את מה שיש לכוון, כעבד העומד לפני אדונו ומקבל עליו באמת ובתמים את עול מלכותו.
מעולם לא וויתר על מנהג זה. אבני נגף בדמות עייפות, אורחים, או חולשה הוסטו הצידה בגבורה, ואפילו ביום חתונת ילדיו, היה מצליח למצוא את הזמן הדרוש לכך!
קריאת שמע של שחרית היוותה אף היא פרק בפני עצמו.
חושש היה פן תפילה בקצב של כל הציבור בבית הכנסת לא תאפשר לו להתפלל כהרגלו בקצב המיוחד שאותו סיגל לעצמו, לפיכך, במשך עשרות שנים, בקביעות של ברזל, נוהג היה להשכים קום זמן רב בטרם הנץ החמה, לקרוא קריאת שמע בכוונה ובדקדוק גדול, ולאחר מכן לשים פעמיו לבית הכנסת לתפילה בציבור.
ומשעה שקבע כך לעצמו – שוב לא הפסיק… שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה אחת, שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה האחרת, ושלוש מאות שישים וחמישה ימים בזו שבאה לעולם לאחר מכן.
עשרות שנים – בהן מעולם לא שינה מן ההרגל שהפך לטבע שני!
באי המנין רגילים היו, שרבי אביגדור מאחר בקביעות למניין… "איחור משונה" – סברו בינם לבינם. רבי אביגדור המוכר להם היה איש הלכה וצדיק אמיתי, והתמהמהות זו מעולם לא השתלבה בדמותו.
והוא מצידו, לא טרח להסביר את מעשיו. כזה היה, הולך בדרכו שלו, נמנע מלחשוף את מניעיו הטובים לאחרים, בורח מן הכבוד כמטחווי קשת ומעולם לא מחזיק טיבותא לנפשיה.
רק ב'שבעה', כאשר שמעו את עדות בני המשפחה, הבינו מכריו לראשונה את טעמו של אותו איחור, ועמדו נדהמים מול גדלותו של האיש, שהלך לצידם וחי בינותם, מוצב ארצה – וראשו מגיע השמימה.
שכרה של אותה הקפדה – "חיים כולכם היום" – לא איחר לבוא…
מחלתו האחרונה של רבי אביגדור, ממנה לא קם, היתה מחלה קשה שקיננה בעצמותיו. אחת מן התופעות הנפוצות במחלה זו היא שברים וסדקים המופיעים בשלד העצמות שבגוף, ולכן כדי לאבחן אותה נערכים בחולה סריקות וצילומים בכל העצמות. רבי אביגדור עבר עשרות צילומים על כל עצמות גופו, וראה זה פלא – אף פגם קל לא נמצא בהן, כולן נותרו בשלמותן!
ממצא חריג זה נטע תקווה קלושה – אולי טעו הרופאים? אפשר וככלות הכל אינו חולה במחלה נוראה זו?
אך המציאות המרה לא הותירה מקום לספקות… המחלה הקשה חוללה בגופו שמות, ורבי אביגדור הזדכך בייסורים נוראים, כשהוא סובל מתופעות לוואי קשות.
ועם כל זאת – עד יומו האחרון נותרו כל עצמותיו שלמות… זכותה של ההקפדה המיוחדת על קריאת שמע כהלכתה עמדה לו, והביאה על כל איבריו חיים וחוזק, שלא כדרך הטבע!
ויהי הדבר לפלא.
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א – מתוק האור)