גיטין דף מב
האם יש מציאות שבה לא מברכים 'שלא עשני עבד'?
לעולם הוא בן חורין
בימי הרצח ההמוני בקובנה הובאה לפני הרב אברהם דובער כהנא־שפירא, רבה של קובנה, שאלה מיוחדת לימים אלו, שאלה שלא היתה נשאלת בימים כתיקונם. היה זה לאחר חודשים של רצח המוני, כאשר היהודים הנותרים בגטו קובנה הועסקו בעבודת כפייה קשה ביותר למע ןהגרמנים, ובתנאים נוראים, בעיקר בבניית שד התעופה ליד קובנה. לפני צאתם לעבודה התפלל ושחרית. ואז התעוררה שאלה קשה. מספר עליה הרב אפרים אשרי ב׳שו״ת ממעמקים׳(חלק ג ,שאלה ו):
״ובעת תפילת הבוקר, כשהשליח ציבור ר׳ אברהם יוסף הי״ד התחיל לומר את ׳ברכות השחר׳ באימה ויראה, ברתת וזיע, משהגיע לברכת ׳שלא עשני עבד׳, קרא בקול מר לאדון האדונים: ׳איך אוכל לומר ברכה זו בשעה שנמצאים אנו בעוצר ושבי, וחינם נמכרנו ולא בכסף, איך יוכל עבד לברך ברכת בן חורין בשעה שמוט עבדות נתון על צוארו, ומוסרי שביה נתונים על גופו איך יכול עבד כזה לברך ליוצרו ׳שלא עשני עבד׳, הלא לצחוק ולעג יהיה. והרי כלל גדול בידינו הוא, שיש לכוון בתפילה וברכה, פיו וליבו יהיו שווים, ואיך אוכל לומר ברכה כזאת וליבי בל עמי?!״ומספר הרב אשרי בספרו כי הרב השיב: ״עיקר הברכה הזאת לא נתקנה על עבדות הגוף, אלא על עבדות הנפש. יהודי המחויב במצוות מברך את הברכה הזאת אפילו כשהוא נתון במצור ושבי (אף אם זמנית הוא פטור בבחינת אנוס). לכן אמרתי לשואלי כי חס ושלום להם לבטל ברכה זו שהותקנה על ידי אבות עולם… ואדרבה, דוקא כעת חובה עלינו לברך ברכה זו, למען יכירו אויבינו ומנדנו, שלמרות שאנו נתונים בידם לעשות בנו כרצונם הרע, בכל זאת רואים אנו עצמנו כבני חורין הנתונים במצור ושביה, וקרובה ישועתנו לבוא״.
משאלה זו עולה גבורתם הרוחנית של המתפללים, שרוחם היתה בת חורין ועסקו כבני בחירה בכוונת התפילה. זו דוגמה לחרות הרוח, אשר גם עבודת הכפייה המרה והנוראה והקשה ביותר, לא הצליחה להכניע.
(פלאי פלאים)