מאת: הרב אליהו שור
בירושלים שלפני 150 שנה נכנס יהודי לסניף הבנק העות'ומאני וביקש לדבר עם מנהל הבנק. לשאלתו איך קוראים לו ומה הוא צריך, השיב היהודי: "שמי פסח, איש עסקים אנוכי, ואני זקוק להלוואה של חצי מיליון לירות טורקיות אותם אחזיר בעוד מספר שבועות מועטים".
לשמע הבקשה לא הצליח מנהל הסניף מלכבוש את צחוקו: "לפני רגע לא הכרנו, ועל סמך מה אתן לך סכום כה רב בלי שום ידע אודותיך ואודות יכולתיך?!" כשמוע זאת היהודי השיב לו: "הואל בטובך ותברר עלי, שאל ברחוב מיהו פסח, ורק אז תקבל החלטה האם לעשות איתי עסקים או לא, מחר אשוב לסניף ואחלה שוב את פניך".
בערב, לאחר סגירת הסניף ראה מנהל הבנק יהודים אצים רצים ובידיהם קניות מכל טוב ארץ ישראל, עקרות בית המבריקות ומצחצחות את חלונות ביתן, וילדים ממהרים ונושאים בידיהם חבילות של מאפים ומוצרים שונים. "מה זו כל ההמולה הזו?" שאל מנהל הבנק, "איזה אורח חשוב מגיע לעיר שלשמו הינכם מתכוננים וטורחים?"
"לא שמעת?" השיב לו היהודי הראשון שפגש. "פסח מגיע, וזו הסיבה בגינה כולנו עוצרים הכול ומתעסקים רק בו…" הבין מנהל הבנק שפסח הינו לא רק יהודי אמיד מאד, אלא אף אדם מכובד הגורם לכולם לעצור את שגרת יומם להתכונן לקראתו ולכבדו ביותר, ולמחרת כשנכנס פסח לסניף לקח אותו המנהל לכספות הבנק ואמר לו: "לאחר הכבוד שיהודי העיר רוחשים לך החלטתי שסכום ההלוואה יוכפל ויעמוד על מיליון לירות". היהודי הודה לו, הבטיח שיחזיר את הכסף בעוד שבועיים, חתם על שטר ההלוואה ולקח את הכסף שמח וטוב לב.
עברו שבועיים ואף שלושה, ומנהל הבנק מחכה שפסח יחזור וישיב את ההלוואה, כל תזוזת דלת הקפיצה אותו ממקומו בציפייה שהנה פסח מגיע ומשיב את הכסף, אך פסח בושש מלבוא. ביאושו יצא מנהל הבנק אל הרחוב ושוב פוגש הוא את אותו יהודי מלפני מספר שבועות. "הגד לי נא" שאל מנהל הבנק, "היכן הוא פסח להיכן הוא נעלם. בפנים עצובות השיב לו היהודי: "פסח בא, פסח הלך, והשאיר הרבה חובות…"
ופני מנהל הבנק חפו.
אגדה זו (נתפרסם בגליון 'מסילה') ככל שהיתה אמת, מבטאת היא יסוד גדול, שכן הנה עברנו את ימי חג הפסח, כשאנו ממלאים כלינו בר מיסודות רוחניים, אם בחיזוק יסודי האמונה ע"י סיפור יציאת מצרים וניסיו, אם ב'סור מרע' ע"י הדקדוק בהתרחקות מחמץ אפילו במשהו, אם ב'עשה טוב' באכילת המצות וקיום כל המצוות כולם, ועוד כהנה וכהנה – חובה עלינו להחזיק בהתחזקות זו, ו'לא לחזור למצרים' – לא לחזור למה שהיינו ערב פסח, אלא לצאת מהמצרים שלנו, ולהחזיק חזק מאוד בכל הקניינים הרוחניים שרכשנו בימים קדושים אלו!
גם עלינו להשתדל לעשות סיכום כזה בשלהי חודש ניסן
וכך כותב הרה"ק רבי אהרן מקארלין זיע"א בספר הקדוש 'בית אהרן' על סוכות ביחס לחודש תשרי, שבסוף החודש צריך האדם לקחת לעצמו רשימה מכל מה שהיה לו בחודש זה, ונוקט הבית אהרן מעין סיכום של כל החודש: "רשימה מיראה, רשימה מתשובה, רשימה מאהבה, רשימה מתורה".
כוונת הרה"ק רבי אהרן מקארלין זיע"א הוא שיש לערוך סיכום מפורט של כל מה שיהודי קונה ורוכש בחדש תשרי – ירח האיתנים. במילים קצרות אלו מקיף הבית אהרן את כל ענייני החודש הקדוש. היראה שזכו לה בראש השנה, התשובה שזכו לעשות ביום הכיפורים, האהבה שנסקו אליה בסוכות, וקנייני התורה שקבלו ביום שמחת תורה.
על משקל סיכום נפלא זה שעושה הבית אהרן בסיומו של חודש תשרי, גם עלינו להשתדל לעשות סיכום כזה בשלהי חודש ניסן.
כי גם בחודש ניסן בוודאי זכינו לקנייני נצח שאנו רוכשים אותם כצידה לדרך להמשך דרכינו בעבודת הבורא בכל השנה.
אם נשכיל לסכם ולחקוק היטב בעצמנו את מה שרכשנו בניסן, אזי נזכה ליהנות מקניינים אלו גם בחודש תמוז ובחודש שבט הבעל"ט ולאורך ימים.
פתאום קרא אלינו הילדים, בקול, קול בן לוי נעים וערב
וכך כותב רבי משה יעקב הלוי קנר שליט"א ('אגרת לידיד', פסח תשע"ט): תמונת ילדות בלתי נשכחת… מוצאי חג הפסח. אבי ז"ל עומד על סולם מדרגות להחזיר את כלי הפסח למקומם המיוחד, בפינת אחד הארונות, בסדר מופתי כדרכו. פתאום קרא אלינו הילדים, בקול, קול בן לוי נעים וערב, בעמדו עם הסולם: "עס קען נישט זיין, אז הונדערט און צוואנציק בלאט גמרא, זעכציק סימנים אין שלחן ערוך, און אזוי פיל ארבעט, זאל זיין נאר אויף איין וואך!"
ילדים! לא שייך הדבר, שמסכת פסחים עם מאה ועשרים דפיה, ששים סימנים בשולחן ערוך, ועבודה רבה ועצומה כל כך, נועדו לשבוע אחד בלבד!
מוכרח להיות, שיש לזה קשר עם כל השנה כולה…
מעל לאותו הסולם חינך אותנו אבא, איך לעלות בסולם ההכרה של מועד חג הפסח בפנימיותה. למרות שהלכות הפסח קבועות לשבוע ימים בלבד, הרי שהשפעתם פורצת הרבה מעבר לגבול זה, לזכרון יציאת מצרים יש משמעות עמוקה מאד המטביעה את חותמה על כל הווייתנו, על אמונתנו, על קשר הנצח עם הקב"ה.
הרושם הפנימי של חג הפסח, האורות, הרוממות והחירות, המהות היהודית המיוחדת, הזהירות משאור שבעיסה של חטא וגאוה, צריכים להיספג בנו בכל יום ויום מימות השנה…
שכן כך הוא באמת, אסור לנו לחזור למצרים, חייבים אנו להמשיך להיות בני חורין בתורה, בעבודה ובכל שטחי החיים!
אנשים מתהלכים בפסח בפנים קורנות וצוהלות. מלאים שמחה ומדושני עונג בשמחת קדושת החג
ניקח לדוגמא נושא אחד מחג הפסח, כפי שעורר המשפיע הנודע רבי שמעון שפיצר שליט"א, ענין של סור מרע ומה שאהו יכולים ללמוד הימנו לכל השנה כולה:
הנה הרי זכינו להצלחה גדולה מאוד בחג הפסח. כל אחד מאתנו זכה לחוג את כל ימי החג ללא שום מכשול בסייעתא דשמיא. לא רק לגבי איסור חמץ ממש, הס מלהזכיר, אלא אף כל אחד בהנהגותיו ובמנהגיו המקובלים אצלו, בקהילתו ובמשפחתו, זכו כולם לנהוג בדרך הישר ולעמוד בניסיון ההתנזרות וההתקדשות בכל ימי הפסח!
וראו הנה זה פלא, אנשים מתהלכים בפסח בפנים קורנות וצוהלות. מלאים שמחה ומדושני עונג בשמחת קדושת החג. כיצד זה ייתכן? הרי אין להם את כל מאכליהם שהם רגילים אליהם? – ללמדנו כי ברגע שהאדם יודע בפשיטות שהדבר אסור וכי בשבוע זה הוא אינו מתקרב ואינו נוגע בכל העניינים האלו, הרי זה מביא אותו למצב מיוחד שאין כלל ניסיון וקושי בדבר.
ואף במנהגים של 'זיך נישט מישן'. אין לאדם ניסיון לבוא לבית של אחרים ולאכול שם. כי הוא יודע שבפסח אין אוכלים בבית אחר ותו לא מידי. רק במה שמוטל בספק, כגון אצל קרובי משפחה מסויימים, עניינם העומדים על הגבול של 'מישן', כאן יכול להיות לפעמים קושי וניסיון, שאלה ותהיה.
למדנו מכאן יסוד נשגב ונפלא להתחזקות בסור מרע.
אסור לו לאדם להכניס עצמו למצב של ניסיון ומלחמה! עליו להחדיר במוחו שדבר זה אסור בתכלית האיסור ואין כאן מקום לשאלה והתלבטות כלל וכלל!
אם יש לו לדוגמה קושי בהשכמת הבוקר, אסור לו להביא עצמו לניסיון ע"י שמאחר את זמן שכיבתו, ואז יש לו מלחמה עם היצר הרע, אם יש לו כח לקום או לאו. כמו כן, אם יש לו חברותא האוהב לשוחח בעסיסיות על דא ועל הא, ואז הוא נופל לנסיונות קשים על כל צעד ושעל, בביטול תורה, ובדיבורים אסורים ועוד, אל לו להביא עצמו לניסיון זה. עדיף שיתרחק עד מאד מחברותא כזו ולא ייכנס כלל לתחום של ניסיון זה.
באור החיים הקדוש סוף פרשת אחרי, בתוך דבריו הידועים על הפסוק "כמעשה ארץ מצרים" שם מאריך במתיקות בדברים קדושים ונשגבים שחובה היא על כל מי שרוח ה' בקרבו לשנן תדיר דברים אלו, כתב שאסור לו לאדם להיכנס ב'טוען ונטען' עם האיסור, אף אם הוא בגדר של שלילת הדבר ובא להתווכח עם יצרו הרע. כי עצם ההתקרבות והנגיעה לתחום האיסור, אף בגדר של וויכח ושלילת הדבר, הוא מסוכן מאוד, וכמאמר שלמה המלך: "אם יפתוך חטאים אל תבא".
לאחר שזכינו כאמור להצלחה הגדולה בימי הפסח הקדושים, עלינו להמשיך את ההצלחה הזו להמשך דרכנו, וליישם את הדברים במלחמת הקודש של סור מרע בהמשך השנה.
שהרי, לאחר הפסח איננו פוגשים כבר שוב את המצוה של אכילת מצה כל השנה. אדרבה, אנו פוגשים את החמץ… את הנסיונות המוכרים לנו מלפני החג. את הרגילות הלא טובה. את פירורי החמץ והשאור שנותרו אצלנו בעמקי נשמתנו.
עלינו להעתיק את ההצלחה. כפי שבפסח זכינו להתנזר מהחמץ לאחר שחקקנו בנפשנו שאין לנו שום שייכות של משא ומתן עם האיסור. כך גם בכל ענין של סור מרע עלינו להתרחק ממנו כמפני אש ולדעת שאין לנו שום שיג ושיח, ולא שום ניסיון ומלחמה, בענין זה.
זה חלק אחד מחלקי החג שזכינו לרכוש ממתנות החג הנפלאות בחלק של 'סור מרע'. וכן עלינו לאמץ הנהגות הרבה 'זכר ליצאת מצרים', להיותינו עבדי ה' בכל לבבינו תמיד!