מעשה בהחפץ חיים זצ"ל אשר סיפרו בעצמו לפני תלמידיו, ור' שלום מאיששוק – שהיה בין השומעים, סיפר זאת לר' ברוך בער זצ"ל, ואנו שמענו את כל המעשה מפלוני שנחבא בחדרו של ר' ברוך בער בעת שר' שלום מאיששוק סיפר זאת.
וכה סיפר החפץ חיים:
בהיותי בן חמש עשרה שנה, פתח הח"ח, נסעתי ללמוד בישיבתו של ר' נחומקה הורודנער זצ"ל, והבחינו התלמידים שמדי לילה לאחר חצות, היה נעלם ר' נחום לזמן מה וכאשר בדקו אחריו, מצאו שהוא הולך לביהכנ"ס שבעיר שהיה באותה שעה ריק מאדם.
נפשי חשקה לדעת מעשיו של הרבי לאחר חצות הלילה, ממשיך הח"ח לספר, הלכתי לאותו ביהכנ"ס לתפילת ערבית, וכשכל הקהל שבו לביתם נחבאתי בעזרת הנשים מתחת הספסל, עד שנעל השמש את ביהכנ"ס והלך לו.
בשעת חצות ליל, שמעתי את קול חריקת המנעול, והבנתי כי הרבי נכנס כעת לבית הכנסת, רעד חלף בגופי, התבוננתי בדריכות מבעד למחיצה לראות ולהתבונן במעשיו של הרבי זצ"ל, והנה ר' נחומקה עלה על הבימה, והכניס ידו אל אחת התיבות של ה'שמות' שעמדו שם, ומוציא מתוכה איזה ספר, וכנראה שהיה זה ספר קבלה, והחל מעיין בו.
וכאשר החל ללמוד בו ראיתי לפתע אש סביבותיו... רעדה אחזתני ורציתי לצעוק – 'געוואלד, עס ברענט א פייער'! (הצילו! אש מתלקחת!) אך הרגשתי שלא מדובר באש טבעית, עמדתי איפוא בשתיקה ולא הוצאתי הגה, אך רעדתי כולי ושיני דא לדא נקשן, מספר הח"ח, וחשבתי שנשמתי פורחת מתוכי! מרוב פחד!
כך נמשך הדבר כשעה שלמה, וכאשר סגר את הספר נעלמה האש! לגודל המראה הנורא הלזה- מסיים הח"ח את סיפורו, לא היה בכוחי לעמוד על רגלי והמשכתי לשכב על הספסל עד אור הבוקר, כשכל גופי רועד מפחד המראה הגדול.
הנה לנו מושג מה על חזיונות שמימיים, ואיך הרגיש הח"ח בעת שראה רק את האש! אכן ראיית מלאך ממש, שזהו כבר חזיון יותר נורא, הלא הפחד והמורא, גדול שבעתיים!
ואל תאמר אשר רק בדורותינו אנו הפחד הוא כה רב, אלא אפי' בדורות הקודמים שהיו רגילים לראות מלאכים, היה פחדם ומוראם מראות מלאך לאין ערוך, וכפי שמצינו בדוד המלך ע"ה: "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (מלכים א', א'), ופירש רש"י, לפי שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, נצטנן דמו מיראתו, ואף שראיית המלאך שראה דוד היתה שנים רבות קודם, הנה לגודל המורא, לא מש המחזה מדוד כל ימיו, ואף בעת זקנותו עדיין פוחד הוא ודמו צונן!
עשו אינו מתירא מן המלאכים
כעת נשוב לתחילת דברינו ונתאר זאת לפי מושגי זמנינו... הנה יושב לו עשו במשרדו... שקוע במחשבות מלחמה הניצבת לפניו עם יעקב אחיו... וכדרך העולם העמיד לו שומרי ראש מגבורי החיל, לימינו ולשמאלו...ואף סגור ומסוגר בכמה דלתות... ושאר חייליו עומדים ניצבים ודרוכים סובבים בחצר לשמור הפתח...
ולפתע רואה הוא לנגד עיניו- מלאכים ממש!... (שהרי אין עיכוב חומרי לפניהם ובודאי שלא הוזקקו להכנס דרך הפתח לאחר "סידור פגישה" עם עשו...) והלא תיכף בראותו אותם לפניו, היתה צריכה בהלת מות לאחוז בנפשו, וליפול מכסאו ארצה מתעלף מפחד!...
אך לא כך אירע, עשו לא הוכה בהלם, ואף לא נתקף בפחד... ואדרבה! נשאר עומד באדישותו ושלוותו, ואף השיב כנגדם בתשובת מלחמה! כמבואר בפסוק – "וישובו המלאכים אל יעקב וגו' וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו".
הרי, שאותו עשיו הנדמה בעינינו לאדם שאינו משיג דברים מרוממים, ואינו אלא רשע פשוט ונבזה, אשר שפת המקל שפתו, הראה כוחו שאינו נרתע גם ממלאכים!...ולא עוד, אלא שדוקא דברים גבוהים שהבנתם תלויה בדקות ובעדינות הנפש, הם הם שהרתיעו את עשו! וברמיזה קלה כבר הבינם, כמבואר (במד"ר ע"ה), ואף יעקב היה מזכיר לעשו שמו של הקב"ה כדי לייראו ולבהלו, דכתיב "כי על כן ראיתי פניו כראות פני אלוקים" וגו'.
הנה למדנו כי אף מי שמשתעשע עם מלאכים , ולא רק שמשתעשע עם מלאכים אלא גם מתירא משמו של הקב"ה כמו שלמדנו מדברי המדרש שיעקב היה מזכיר את שמו של הקב"ה כדי לבהלו, עם כל זה יכול להיות – עשו הרשע!!!
הארכנו בכל הענין יען כי חושבים העולם שעשו הרשע אינו שייך לנו... כלומר שאנו אין לנו צורך ללמוד מעשו ולהיזהר על עצמנו, כי אין אנו עומדים בדיוטא התחתונה כעשו הרשע ... אלא אדרבה עשו היה בעל השגה, ועם כל זה עשה מעשה רשעות! כך יש אנשים שרוצים לעשות מעשה צדקות ולבסוף עושים מעשה רשעות, מחרפים ומגדפים... והכל לשם שמים... אם יודעים אנו שעם כל "הלשם שמים"... ואף אם ראיית מלאכים ופחד משם ד', וכו', אפשר להיות עשו הרשע, אזי יודעים אנו שיש להיזהר!...