דרמה באולם המשפט!
חייו של הרב ט., אברך ירושלמי נחמד, אב לתשעה ילדים, התנהלו על מי מנוחות עד היום ההוא. אבל ביום ההוא – הכל השתנה בבת אחת, והוא נקלע למערבולת מסחררת…
מדובר בפרשה משפטית מורכבת, ששמו של האברך שורבב לתוכה שלא באשמתו. כל נסיונותיו להבהיר או להסביר כי מדובר בטעות והוא כלל אינו קשור לעניין הפלילי הנדון – נפלו על אוזניים ערלות. הפרקליטות עתרה להאשימו ברשימה ארוכה של עבירות פליליות, ולהטיל עליו עונש חמור של 12 שנות מאסר בפועל.
האברך לא ידע את נפשו, העולם כולו כמו נפל עליו באבחת חרב אחת. ללא כל הכנה מוקדמת, בלי לשער או לתאר שעלולה להתרחש התפתחות כזו – לפתע הוא מוצא עצמו במרכזה של פרשה פלילית סבוכה, כאשר איום מאסר משמעותי מונף מעל ראשו, על משמעויותיו הנרחבות: התנתקות מהילדים ומהמשפחה, בושות איומות, נזק כספי כבד, ועוד ועוד. עורכי הדין ששכר בהון תועפות לא נתנו הרבה סיכויים שיזכה, והוא חש קרוב לאיבוד עשתונות מרוב לחץ ומתח…
בברכיים כושלות ורוח נכאה עשה האברך את דרכו לביתו של הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל – ראב"ד 'העדה החרדית', וכשנכנס לפניו פרץ בבכי ותינה את מר גורלו. הוא הסביר כי כל העניין אינו קשור בו, הוא נקלע לכל הסיפור הזה בטעות גמורה, אולם אין לו דרך להוכיח זאת. בהתייפחויות נרגשות תיאר כי הפרקליטות מבקשת לגזור עליו מאסר ממושך בן 12 שנים, כלומר – להותיר את משפחתו ללא עטרה לראשה למשך תקופה כה ארוכה וקשה…
הרב פישר שמע את הדברים, לבו נחמץ והוא נאנח מתך השתתפות בצער. אחר כך, ניגש למגירה שבצד שולחנו, והוציא ממנה – – –
סוכריה!
הוא הגיש לרב ט. את הסוכריה, והרב ט. לא הצליח להבין: וכי הרב פישר מבקש לנחמו בסוכריה בודדת? וכי מדובר כאן בילד שמעד ונפל? והרי הוא מספר שהוא עומד בפני גזר דין קשה ומחריד, ומה עניין סוכריה לכאן?!
הרב פישר הבחין במבטי התמיהה, חייך והסביר: 'קח את הסוכריה איתך לאולם בית המשפט, ומיד עם תחילת הדיון – תשכח מהנעשה סביבך, תתעלם מכל רעשי הרקע, אטום את ליבך לנעשה באולם, והתרכז אך ורק באמירת ברכת 'שהכל נהיה בדברו' על הסוכריה. זכור לכוון היטב בכל מילה…' – אמר הרב פישר והסביר בפרוטרוט את הכוונה:
'ברוך אתה השם – בורא עולם הוא מקור הברכה, הוא היה הווה ויהיה, אדון הכל. אלוקינו – הוא התקיף ובעל היכולת, בעל הכוחות כולם, כל יכול בכל העולמות. מלך העולם – הוא המלך, המנהיג הבלעדי, הקובע והמכריע בעולם. שהכל נהיה בדברו – שכל מה שקורה בעולם, כל מה שמתרחש, כל מה שהשופט ישמע, יחשוב, יחליט או יגזור – הכל הכל הכל נהיה בדברו של הבורא, כל עורכי הדין, הפרקליטות, השופטים – הכל הצגה אחת גדולה, הכל נהיה בדברו של השם!'
הרב פישר סיים את ההסבר המפורט, ונפרד מהאברך בברכה חמה. בהגיע יום המשפט, חבריו וידידיו יעצו לו עצות שונות, צוות ההגנה נערך בטענות ותירוצים שונים, ואילו הרב ט. – אין לו בעולמו אלא סוכריה, נכון יותר לומר: ברכה על סוכריה, ברכה שיש בה קביעת עובדה: הכל נהיה בדברו של ה'!
המשפט החל, עורכי הדין טענו שהנאשם חף מפשע, וכי גם אם פשע – הרי העונש המבוקש מוגזם ויש להפחיתו באופן משמעותי. הרב ט. יושב על ספסל הנאשמים, סביבו ייהום סער המשפט, עורכי הדין מתווכחים בקולניות בניסוחים משפטיים מפולפלים, ואילו הוא עוצם את עיניו בדבקות, שוכח מכל הנעשה סביבו, מוציא סוכריה מכיסו ומתחיל לברך ברכה המוכרת לכולנו, אולם באותה עת – הוא בירך אותה כתפילת נעילה ביום הכיפורים, מחדד לעצמו שוב את כוונת הברכה:
בורא עולם, הוא המלך, הוא הקובע, הוא המכריע. והכל, כל מה שיהיה כאן היום, כל שמה שייפסק, כל מה שייגזר, כל דרך ההתמודדות עם הגזירה, הכל הכל הכל נהיה בדברו, הכל מוכרע על פיו, הכל מוחלט לפי התוכנית שלו. 'שהכל נהיה בדברו' – זעק הרב ט. באלם קול, הוא בעל הבית!
הוא מכניס את הסוכריה לפיו, אולם אינו מפסיק לרגע מכוונת הברכה. לפתע התחוללה דרמה באולם, כאשר השופטים ביקשו לצאת להפסקה קצרה, וכל הנוכחים המתינו במתח ובדריכות, אינם מבינים את פשרה של ההפסקה המשונה בעיצומו של הדיון. רק האברך כמעט שלא שם לבו לנעשה מסביב, מרוכז הוא בברכה, ב'שהכל נהיה בדברו!'
דקות ארוכות חלפו, שעה ויותר, עד שהשופטים שבו לאולם. במבע חמור סבר, פתח השופט הראשי והטיח בנחרצות: 'המעשים המתוארים בכתב האישום חמורים, אולם נדרשת מכם' – אמר השופט והפנה את מבטו לעורכי הדין של התביעה – 'קצת יותר רצינות בגיוס העדים. הנה, העד המרכזי סותר את עצמו מניה וביה, בתוך דבריו קיימות סתירות מהותיות שאינן מתיישבות עם המציאות. לפיכך אני פוסק לסגור את התיק בזיכוי מוחלט של הנאשם!' – – –
כך פסק השופט, ודבריו הדהדו באולם עוד דקות ארוכות. כולם היו מבולבלים, עורכי הדין של הפרקליטות שהיו נבוכים מהביקורת שהוטחה בהם, עורכי הדין של הרב ט. שלא ייחלו לתוצאה שכזו, בני משפחתו של הרב ט. שהתקשו להאמין למתחולל, ורק הרב ט. עצמו עוד היה שקוע בכוונה אחת ויחידה: 'שהכל נהיה בדברו. הכל!'
עוד באותו היום, כשהוא חופשי ומשוחרר מכל כתב אישום, שוב עשה הרב ט. את דרכו אל הרב פישר, לספר על הנס שהתרחש. הרב פישר קם ממקומו באנחת רווחה ובירך אותו בשמחה גדולה, ואחר כך הוסיף ואמר: 'הנה כי כן, ראית בעיניך עד היכן כוחה של ברכה מגיע. מעתה, זכור נא שזו ברכה אחת מתוך רבות שמזדמנות לנו במשך היום, התרכז בלכוון בהן, הן בעצמך נוכחת מה יכולה כוונת הברכה לחולל!'
את הסיפור המפעים מספר הרה"ג רבי גואל אלקריף שליט"א, ומובא בספר 'דורש טוב' לחג הסוכות, כדי ללמדנו: הברכות המזדמנות לנו במשך היום, הינן הזדמנויות פז. בכל ברכה טמונה הזדמנות להתחבר לבורא עולם, להפנים את תוך הלב ולחזק את ההבנה כי הוא מלך העולם, הוא הקובע והמכריע, ואנו מודים לו על חסדו עימנו – ובד בבד מחדדים את הקשר וההישענות עליו.
הבה נחזק את ההבנה הזו בלבנו, הבה נכוון בכל ברכה כהלכתה. הבה נתפוס את מאה ההזדמנויות היומיות הללו בשתי ידיים, לברך כראוי, בכובד ראש, בכוונה. כך נזכה להתחבר לבורא עולם בכל כוחנו, ונזכה לזכות לשפע אושר מאוצרו הטוב!
('מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע)