היה זה בחול המועד פסח, בשעה שרבינו עבר ניתוח בעיניו בהרדמה מקומית. הייתי שם לפני הניתוח, מספר תלמידו, ורבינו היה עסוק בפרק ערבי פסחים בלימוד סוגיא דכורך. כמה דקות לפני מועד הניתוח התעוררה לו איזו בהירות בסוגיא שעסק בה, הוא ביקש שנגיש לו מכשיר הקלטה שעמד לצידו, בכדי שיקליט את עצמו ולא ישכח את מה שהתחדש לו באותה שעה.
הפעלנו את המכשיר והוא התחיל בהרצאת הסוגיא כאילו עומד בפני קהל מקשיבים. לאחר כמה דקות בעוד הוא מרצה את הדברים הגיע סניטר שנשלח לקחתו אל חדר הניתוח. רבינו לא הפסיק מדיבורו וסימן לו שימתין לו עד שיסיים. לאחר מספר דקות הופיע אח נוסף מחדר הניתוח ולאחר מכן עוד אחות בכדי לזרזו, הם הבהירו לו שחדר הניתוח בתל השומר אינו שובת לרגע, ועליו להגיע מיד כשקוראים לו. הוא הפסיק לרגע וענה: "אני באמצע שיעור", ומיד שב לתלמודו מול עיניהם המשתאות של הצוות הרפואי, שלא קלטו בדיוק מי הם קהל השומעים שאינם מאפשרים לו להפסיק. לאחר שסיים להקליט את מה שהתבאר לו נכנס לחדר הניתוח.
הניתוח שהיה אמור לארוך חצי שעה, התארך לכדי שעה וחצי, לאחר מכן יצא המנתח ד"ר דיסטניק כשהוא אדום ומזיע. הוא דווח שהניתוח היה קשה מהמתוכנן, ויתירה מזו, השפעת ההרדמה פגה אחרי פחות משעה, כך שאת השליש האחרון של הניתוח רבינו עבר ללא הרדמה! הוא ציין שלא ראו על פניו שום תגובה לכאבים החזקים שנגרמו לו מן הניתוח, אבל ברור שהסבל שלו היה נורא.
כמה שניות אחר כך מופיע רבינו כשהוא ישוב על כסא גלגלים מובל על ידי אחד מצוות חדר הניתוח. נגשתי אליו ושאלתי אותו איך היה הניתוח? הוא ענה בקצרה: "ברוך השם, הקודם היה קל יותר", והוסיף באותה נשימה: "היכן נמצא מכשיר ההקלטה?" הפעלנו את המכשיר, ומייד התחיל להרצות במשך דקות ארוכות את מה שהתחדש לו באותה שעה וחצי כשהרופאים "חפרו" בתוך עינו, כשחלק גדול מן הזמן היה ללא הרדמה.
אגב: הדברים שהרצה רבינו לפני הניתוח לא הוקלטו מחמת טעות טכנית של אחד הנוכחים בהפעלת מכשיר ההקלטה, אך הקלטת הדברים שהרצה לאחר הניתוח עדיין קיימת. בהקלטה זו נשמעים חידושי רבינו במשך כמה דקות, עד שהם נקטעים על ידי הצוות הרפואי שבא להתנצל לפניו על היסורים הנוראים שעברו עליו בחלק הניתוח שהיה ללא הרדמה. רבינו כדרכו לא מבין על מה המהומה, ומסביר שכמעט ולא הרגיש כלום "וזה בכלל לא היה נורא"…
שמעתי לאחרונה בשם אחד מתלמידי הישיבה בזרועה, שלמד עם רבינו בחברותא. לפתע נעצר רבינו באמצע הלימוד והחל לבכות. הבחור נבהל ושאל אם יכול לעזור במשהו, אך רבינו הגיב שאין צורך בעזרה. לאחר דקות מספר נרגע רבינו והמשיכו בתלמודם. כשסיימו לא היה יכול התלמיד להתאפק ושאל את רבינו לפשר בכיו. אמר לו רבינו שחידוש זה התחדש לו במהלך הניתוח בעת שהיה ללא הרדמה, ותורה זו שלמד באף חביבה עליו ביותר וגורמת לו להתרגשות גדולה.
(מתוך מאמר ב'אוסף גליונות' וארא תשע"ט, מפרי עטו של תלמידו חביבו, הרה"ג ר' מרדכי פיליפס שליט"א)