פרשיות אלו הן אבן יסוד במהותה של האומה הישראלית.
עומק מהות התהליך של יציאת מצרים נעוץ בפסוק אחד אותו קראנו אתמול בשבת קודש.
לשון הפסוק דווקא לא מרנין את הלב… מדובר על התיאור של תגובת בני ישראל לבשורה שמשה רבנו ואהרון הכהן מנחיתים כרעם ביום בהיר אחד.
אחרי שנות שיעבוד ארוכות, אינספור צרות וייסורים, אלפי אלפים של הרוגים במיתות משונות ועוד מספר בלתי ידוע של המוני פצועים בגוף ובנפש. יום אחד מופיעים האחים לבית עמרם ויוכבד ומודיעים לבני ישראל שהנה פקד ה' את עמו והוא רוצה להוציא אותם מארץ מצרים. אלו לא היו דברים מופקעים… כל ילד עברי ינק עם חלב אימו את הידיעה שעברה במסתרים מאב לבן על הגואל שיופיע יום אחד עם המילים 'פקוד פקדתי' ויגאל את האומה הנבחרת מארץ הטומאה.
ובכל זאת, בשעת מעשה התגובה מאכזבת…
"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
וברש"י: 'לא קיבלו תנחומין'…
מדוע? איך יכול להיות?
לכאורה היו צריכים לפרוץ מעגלי שמחה סביב משה ואהרון ברחובה של עיר, היו צריכים בני ישראל לעזוב הכל ולהתלכד סביב משה ואהרון ולהודיע שהם רק ממתינים לאות והנה הם מתייצבים בשערי מצרים מוכנים ומזומנים לגאולה שתפטור אותם מהסבל הנורא שהיה מנת חלקם בכל כך הרבה שנים נוראות.
איך יתכן שעובדי הכפייה שומעים את הבשורה, מנידים בראשם וחוזרים אל קערת הטיט?…
זו לא הייתה קונספציה…
הקב"ה ברוב רחמיו הוביל מהלך בן שנה תמימה בו בני ישראל יצאו לאט לאט מעומק השיעבוד לחירות. שנה של מכות עצומות על מצרים בהן בתחילה זקפו בני ישראל את הראש מתוך השיעבוד, בהמשך הם נפטרו מהשיעבוד אבל עדיין פחדו מהמצרים. רק בסופו של התהליך היו מסוגלים בני ישראל לשחוט את אלוהי המצרים לעיניהם ולדרוש איש משכנו ואישה משכנתה כלי כסף זהב ובגדים ולהותיר את מצרים כמצולה שאין בה דגים.
וכי קשה הוא בעיני הקב"ה להוציא אותם בבת אחת ממצרים? בוודאי שהיה צורך חיוני לתהליך הארוך הזה. בוודאי שאם נעשה המהלך הזה לא היה שייך בלעדיו!
הנקודה היסודית כאן נוגעת לכל אחד בכל שלב בעבודת ה'.
כדוגמא לדבר ניתן לקחת את בעלי התשובה של ימינו.
כל מי שעוסק בפעילות חשובה ונשגבה זו יודע את הסוד, בחור בן 14 שבא לחסות תחת כנפי השכינה עובר תהליך קצר ומזורז. תוך שבועות ספורים בדרך כלל ניתן להפוך אותו מן הקצה אל הקצה.
ככל שגיל הבחור עולה כך התהליך נהיה מורכב יותר, על אף שלכאורה בחור בוגר יותר הוא חושב ומעמיק ויש יותר אפשרות לדבר איתו על נושאים מהותיים ולהוכיח לו את צדקת הדרך, להוביל אותו אל ההכרה האמיתית בתורה ובמצוות כערך עליון ונצרך לחיים, בכל זאת עם מבוגרים יותר התהליך ארוך ומורכב יותר.
הסיבה לכך היא הַחֶבְרָה… בחור צעיר עוד לא הצליח לרכוש חֶבְרָה אמיתית ועמוקה, החברויות בגיל כזה בדרך כלל שטחיות ולא מעמיקות לעומת הגיל של שנות העשרים ומעלה אז בנאדם בדרך כלל נתון בתוך מסגרת חברתית עמוקה הרבה יותר.
אפשר להסביר לאדם את כל ההוכחות הניצחות. ניתן להביא לו אינספור ראיות. להטעים אותו מצוף התורה וממנעמי חיי שמירת המצוות. אבל ככל שיש קשר נפשי למהות מסויימת ולשגרה מנטלית מסוג מסויים, צריך לתת למוח וללב את הזמן הדרוש להסתגלות.
ככל שגיל האדם עולה, הופכים מעשיו עם רבות השנים מטכניים למהותיים. הוא עושה אותם לא רק מתוך הרגל גרידא כפי שניתן לחשוב, אלא מתוך הכרה שדרך החיים שלו מבטאת את ייעודו ואת אישיותו. כאשר הוא בא לעשות שינוי, כמה שהשינוי יהיה עמוק יותר הוא ידרוש תהליך ארוך יותר.
נחזור למצרים…
העבדות במצרים לא הייתה סתם טכנית. היו בה עומקים ורבדים בלי גבול.
לא סתם פרעה ברשעותו הטיל עבודת אנשים על נשים ולהפך. לא סתם פרעה השתמש ברוע בלתי נתפס בדם של תינוקות דווקא והעביד את בני ישראל בעבודה חסרת תכלית שאין לה סוף והיא לא מובילה לשום דבר.
הוא ניסה וגם הצליח ללמד את עם העבדים שהוא פיתח, שהם לא עובדים בשביל משהו, הם לא עושים בשביל תכלית כלשהיא, הם עובדים רק כי הם שייכים לו וזהו!! הם פשוט לא שייכים לעצמם, והוא ורק הוא יכול להחליט בכל רגע נתון מה הם יעשו ומה הם ירגישו, מה הם ירצו ומה הם יחשבו.
זוהי עבדות אמיתית, ללא כל זהות עצמית או איזה שביב של ערך עצמי. כל הישות הפנימית משועבדת לאדון. זו הייתה רשעות יוצאת דופן. משהו סדיסטי שלא ניתן לתאר אותו.
ומזה היה צריך להוציא את בני ישראל…
לא מספיק להודיע להם שהגאולה הגיעה, לא יעזור לומר פקוד פקדתי. צריך לבנות את האישיות מחדש, צריך להחזיר את בני ישראל לעצמם… זהו תהליך ארוך מאד שלקח שנה שלמה, מסעירה ועוצמתית, של מכות קשות וניסים גלויים בשידוד מערכות הטבע. בלי אלו לא היה ניתן להגיע אל הגאולה האמיתית.
המטרה בשיעבוד הזה ובגאולה בצורה הזו הייתה כדי להפוך את בני ישראל חמישים יום לאחר מכן לעבדי ה' בצורה המושלמת ביותר.
המטרה בלמידת המציאות של שיעבוד מצרים ובגאולה שהייתה, המטרה ב'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' בכל שנה בליל הסדר, היא כדי לחוות את השיעבוד המוחלט, לקבל אומדן עד היכן ניתן להגיע בעומק הנפש לשיעבוד כל החושים לאדון ברוך הוא ולשרת אותו מתוך הכרה שכל חושינו ומחשבותינו רוחנו ונשמותינו, כולם נתונים אליו יתברך בלי שום פניה.