בעמוד היומי היום אנחנו לומדים על גודל שכרם של הנשים ובמה הן זוכות לכך, העיון וההעמקה בדברי גמ' אלו הם היסוד והפינה לחזק נשי ישראל בכל מצב להקים בית של תורה, ולדאוג לכך שישאר הבית – בית של תורה תדיר!
וכך אומרת הגמ': "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעיהו לב, ט) "נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי". אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן!"
שירת נשי ישראל – סוס ורוכבו רמה בים!
בענין זכותם של הנשים בתורתם של בעליהם מוצאים אנו חיזוק אשר שואבים אותו מהפסוק "שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים".
שכן בשירת מרים בפרשת בשלח כתוב "ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" ויש להתבונן: מדוע מרים אמרה לנשים לשיר רק את השירה הזאת "סוס ורוכבו רמה בים" ולא יתר השירה ששרו האנשים?
מבאר בילקוט הדרוש (שם סי' לו) בשם הבית יצחק דבר נורא: שהנה אמרו חז"ל (ברכות יז.) שהנשים זוכות "באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו עד דאתי מבי רבנן" הנה אנו רואים שכל זכותן של הנשים הוא רק שהן גורמות ומסבבות שהאנשים יתעסקו בתלמוד תורה לזאת נחשב להם כאלו היו לומדות בעצמן.
אמנם מנא ידעינן שהגורם והמסבב שאחר יקיים המצוות יחשב לו כאילו הוא בעצמו קיימם?
אלא שיש ללמוד דבר זה מקריעת ים סוף, כי שם נפלו בים הסוס והרכב, ולמה הסוס נפל הלא הרוכב המצרי אכן חטא, אך הבהמה במה חטאה?
אלא שמכיון והסוס היה גורם החטא של הרוכב על גביו, כי הוא רוכב עליו, הרי זה נחשב כאילו גם הוא חוטא כרוכבו! אם כן מידה טובה מרובה ממידת פורענות, ואם במידת פורענות כך שהגורם חייב, על אחת כמה וכמה במדה טובה שיש לגורם שכר!
וזהו שאמרה מרים לנשים: "שירו לה' כי גאה גאה" שעל הנשים לשיר שירה זו דווקא, ומה היא השירה שעליהן לשיר? "כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" והיינו כי הקב"ה מעניש לא לבד הרוכב כי גם את הסוס, ומזה אנו רואים שגם לגורם מגיע עונש, אם כן על אחת כמה וכמה שיגיע לפי זה לנשים שכר על מה שגורמות ומסייעות לבניהן ולבעליהן שילמדו תורה ויקיימו מצוותיה!
ולכן אמרו רק את השירה הזאת — שירה שמחזקת את הנשים ביותר!
ה'שטיקעל תורה' של נשי ישראל הכשרות…
אכן על לומדי התורה להכיר בטירחתם של הנשים, לעודדן על כך ולהחשיבן, שהרי בלעדיהן, לא היו יכולים להיות דבוקים אל התורה ונותנה!
ופוק חזי בגדולי הדורות האיך שנהגו כבוד בביתם, וללמד על הכלל יצא – האיך צריך לנהוג אל הרעיה בבית.
וכך מסופר על הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, שבשנותיו האחרונות אף שעזב את משרתו בתור ראש הישיבה בישיבת "תורה ודעת" עדיין היה פעיל בצרכי הכלל והפרט וביתו היה פתוח לכל צורב ותלמיד חכם לפלפל בתורה ולהתייעץ בכל ענין שהוא.
ביום מן הימים נכנס אצלו אברך תלמיד חכם ורצה לערוך בפני הגאון את חידושיו, בטרם הספיק להתחיל את המערכה שלו בלימוד נכנסה הרבנית ע"ה ובידה מיני מאפה שאפתה זה עתה לכבוד בעלה הגאון ואורחו האברך, "זה בסדר" נענה האורח, "אני כבר אכלתי ואין לי צורך בחתיכת עוגה נוספת" לשמע הדברים נדהם רבי יעקב ושתק.
הרבנית חזרה למטבח והאורח התחיל להציע את השטיקל תורה שלו, לא עברו אלא מספר רגעים ורבי יעקב משיב "זה בסדר, כבר שמעתי תורה על אותה סוגיא, אין לי צורך בעוד שטיקל תורה!" האברך חישב שאדמה עומדת לפעור פיה ולבולעו חי…
הבחין הגאון בבושת האברך והמשיך להסביר לו "חתיכת העוגה של הרבנית זוהי השטיקל תורה שלה! באופן זה רצתה להנעים לנו את השיחה יש גם להתחשב עם רגשותיה!"
המסירות של אמהות ישראל, זו היא השטיקל תורה שלהן, ועלינו להכיר בכך, לעודדן ולהחשיבן!