היה זה ימים ספורים טרם התקדש יום הדין. תור ארוך השתרך ליד פתח חדרו של כ"ק אדמו"ר רבי פינחס מנחם מגור זי"ע בעל 'פני מנחם'.
יהודים רבים, חסידים ושאינם, חפצים להתברך מפי הרבי בברכת השנים.
דממה שוררת בחדר ההמתנה. הממתינים בתור מתכוננים בדחילו לקראת כניסתם אל הקודש פנימה. הבעת רצינות נסוכה על פניהם; האחד מטהר את לבו באמירת פרקי תהלים, והאחר מהרהר בתשובה זכה. אווירת הימים הנוראים הממשמשים ובאים מורגשת היטב בחדר.
רק אחד מבין הממתינים זע על מקומו בחוסר נוחות. הבעת פניו מתוחה למדי. עיניו מתרוצצות בעצבנות מצד לצד, והוא לופת באצבעותיו את הקוויטל בחזקה.
לפני כמה חדשים הובהל לבית החולים בעקבות כאבים עזים שתקפוהו. לאחר סדרת בדיקות מקיפה הודיעו לו הרופאים כי עליו לעבור בדחיפות ניתוח מציל חיים.
הידיעה הפתאומית בלבלה אותו לחלוטין, וכמעט שהטריפה את דעתו.
בעוד שבשנים כתיקונן היה עסוק בימים אלו בהכנה רבתי לקראת ימי הדין, הרי שבשנה זו היה מוחו עסוק בסיכויי הצלחת הנתוח למול סיכוני הכישלון שהציבו הרופאים לפניו בסבר פנים חמורות.
לא נותרה לו כל פניות נפשית להכין את הלב לקראת הימים הנוראים הממשמשים ובאים.
התור מתקדם אט אט, והחסיד נכנס פנימה, מוצא את עצמו עומד לנוכח דמותו האבהית של הרבי שסוקר אותו במבט מלא באהבת ישראל טהורה.
בידים רועדות הוא מגיש את הקוויטל אל הרבי. כתב שנקבע לו תור לאחר שמחת תורה, וביקש ברכה שהניתוח יצליח וארוכה תעלה למכתו.
כמו מתוך חלום הוא שומע את קולו של הרבי:
"שנה חדשה עומדת בפתח – א פריש יאהר. בעזרת ה' אתה תבריא ולא תזדקק כלל לניתוח…"
הוא ציפה לקבל את ברכת הרבי שהכל יעבור בשלום, לשמוע אי-אלו דברי חזוק, אבל לבטל לחלוטין את הניתוח?! ועוד אחרי ההתייעצויות הממושכות עם כל העסקנים הרפואיים, והצילומים המראים ברורות כי זה הצעד שיש לעשות?!
הוא פתח וסגר את פיו חליפות, מנסה למצוא את המלים המתאימות, אולם בטרם היה סיפק בידו לומר דבר מה, המשיך הרבי ואמר לו: "בעוד ימים ספורים כולנו עומדים לומר 'מי יחיה', הסר דאגה מלבך ותבטל את התור שקבעו לך לניתוח".
יצא החסיד מחדרו של הרבי כשתחושת הקלה עצומה מתפשטת בלבו. צעדיו נעשו קלים, הרבי נטל את האבן הכבדה שישבה על לבו וניפצה לרסיסים.
עוד באותו היום התקשר למרפאה וביטל את התור לנתוח.
רק עתה חש עצמו מסוגל לנצל את ימיו האחרונים של חודש הרחמים והסליחות לתשובה מעומק הלב ולהכנה רבתי לקראת יום הדין.
את ראש השנה עשה יחד עם עוד אלפי חסידים בבית מדרשו של הרבי, מילות התפלה יוצאות מפיו בכוונה מרובה. 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים', התחנן כשדמעות זולגות מעיניו. פסוקי המלכויות קיבלו משמעות חדשה בעיניו; 'כה אמר ה'… אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים…'
כך חלפו עליו שני ימי ראש השנה מתוך התרגשות והתעלות.
הימים הבאים סוחפים אותו עמם, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים שלאחריהם, ההכנות הקדחתניות לחג הסוכות, קניית ארבעת המינים ובניית הסוכה.
והחג עצמו לעילא ולעילא; פניו קורנות מאושר, הולך הוא כמעט בצעדי ריקוד, פיו מלמל שירה ושבח לבורא עולם.
ביום שמחת תורה הוא מפזז ומכרכר עם ספר התורה בהתלהבות כנער צעיר, כולו נוטף פלגי זיעה של מצוה.
כך עברו עליו ימי המועדים, מערים על נפשו טללי תחייה והתעוררות.
במוצאי שמחת תורה נדחק החסיד בין ההמונים העוברים ביעף על פני הרבי, לקבל ברכת פרידה וחורף בריא.
הרבי סימן לו במפתיע לעצור. הוא ניגש אליו בדחילו, ושמע את הדברים הבאים:
"אתה תצטרך לעבור את הנתוח, אך אל דאגה, הכל יעבור בשלום, אתה תצא מזה מהר מאוד ותחלים במהרה״.
עיניו נפערו בתדהמה, אך בקושי הצליח לענות:
"והלא הרבי אמר שאיני זקוק לניתוח…"
אמר לו הרבי:
"ראיתי את המתח העצום בו היית שרוי, רציתי לחזק אותך, להעניק לך לפחות כמה שבועות של שלווה ורוגע, שתוכל להתנהג בראש השנה, ביום כיפור ובחגים כמו יהודי".
"אבל ביטלתי את התור לנתוח", שאל במבוכה.
"אל תדאג", השיב לו הרבי, "לאחר שביטלת את התור, התקשרתי מיד ואמרתי להם שישאירו לך את התור…"
הרבי הוסיף להעתיר ברכות להצלחת הנתוח, והחסיד יצא מאת פני הקודש.
רק אז החל להבין את גודל הטובה שעשה עמו הרבי. הלא רק בזכות 'ביטול' הנתוח זכה לימים גדושי התעלות, החל מראש השנה ויום כיפור בהם שפך את לבו כמים נוכח פני ה', עד לימי הסוכות ושמחת תורה, בהם שאב מלא חפניו שמחה ורוח קדושה לכל השנה כולה.
די היה לו להזכר בחרדה שאחזה בו לפני ראש השנה, כדי לדעת היאך היו עוברים עליו חגי תשרי אם היה הניתוח נושף כל העת בערפו, ממתין מעבר לפינה.
כעת כבר לא נותר לו זמן למחשבות מזיקות ומיותרות, כבר למחרת נערך הנתוח כמתוכנן, וזכה, בסייעתא דשמיא, להצלחה מרובה.
לרוב מספרים את הסיפור כדי להראות את טוב לבו של אוהבן של ישראל הרבי ה'פני מנחם', שטרח להסיר דאגה מלב יהודי, ולו לזמן מועט.
ברם, בנוסף על כך יש בו ללמד על חובתו של כל יהודי להניח את כל דאגותיו בקרן זוית בימים הללו ולהתעטף לפני ה' כבטלית, בלא לפנות ימין או שמאל, לשכוח מהעולם כולו, ולשפוך שיחו כעני המרוכז בכל נימי נפשו בבקשתו זו.
כך צריכה להראות התפלה בימים הללו.
(נערך ונלקט מתוך 'ספיר ויהלום' על חודש אלול וראש השנה)