הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת מיר ירושלים
למה לשמוח בפורים?
בסיומה של פגישה עם אחד מידידי הישיבה שפך האיש את ליבו: כשהייתי צעיר עוד התחברתי איך שהוא לפורים, כנראה שהאווירה, השירה והשכרות סחפו אותי לגמרי. מאז שבגרתי אינני מרגיש חיבור אמיתי ליום הזה. מעבר לקיום המעשי של מצוות היום אני ממש לא מבין איזה רגש שמחה אני אמור להרגיש במהלך היום ובעיקר בסעודה, אינני מתחבר לפרצי השירה ולריקודים, אני מסתכל על כל זה כמשהו חיצוני שלא יוצא ממני פנימה.
ואיך החיבור שלך עם שאר החגים שאלתי אותו – הרבה יותר טוב, הוא השיב, אני מבין את המתנות שקיבלנו בשלשת הרגלים וגם יודע שההארה הנפלאה הזאת מתחדשת בכל שנה. אני אפילו נרגש מעבודת ההתחדשות הפנימית שלי בימים הנוראים. אבל זאת לא אבין, מה קורה לנו היום בפורים שצריך לייצר בנו רגשי שמחה שכאלו?
האמת, שכאשר רואים את דברי חז"ל שהסיבה בגינה אין אומרים הלל בפורים היא מפני שעדיין עבדי אחשוורוש אנחנו, השאלה הזאת מהדהדת עוד יותר. כל המאורעות שאנו מציינים יש להם משמעות מורגשת גם היום, מחורבן הבית ועד יציאת מצרים, אבל נס פורים על אף היותו יום הצלת האומה, בכל זאת, מה מקום לשמחה הגדולה אם הסיפור הרע טרם הסתיים והעבדות עודנה קיימת?
2
אם המדרש מגלה לנו שגזירת ההשמדה באה על שנהנו מסעודת אחשוורוש למרות אזהרת מרדכי, המשמעות היא שעצם השתתפות במשתה – למרות כשרות היינות – מהווה נקודת מפנה הפוגעת בזכות הקיום של עם ישראל.
כנראה שלמרות החומרה של עברות מסוימות יש משהו חמור עוד יותר באובדן הזהות עצמה.
עצם השתתפות נהנתנית באירוע תרבות של חברה מושחתת להחריד, המציינת בחגיגות הוללות מופקרות את סתימת הגולל על הרוממות התרבותית של העם היהודי – יש בה אמירה חמורה שכביכול אין סתירה בין הזהות היהודית המתבטאת בקיום נהדר של תורה ומצוות לבין ההזדהות וההשתלבות בתרבות ובאווירה הגויית. ואם כך, כשהזהות מושלכת, גם זכות הקיום וההישרדות הניסית של עם לבדד ישכון אובדת.
מעניין לציין כי הפעם הנוספת בהיסטוריה בה נגזרה גזירת להשמיד להרוג ולאבד את כל יהודי העולם הייתה דווקא במדינה ובתקופה בה היהודים השתלבו להפליא בחברה הגויית ובכל מוסדותיה עד כדי הזדהות תרבותית ורגשית מוחלטת.
3
כשעשו את הדרך חזרה הם הגיעו למקום אחר לחלוטין. אחרי ששבו בתשובה ונהפכה הגזירה לטובה, קיימו וקבלו היהודים את התורה מאהבה – ומפרש רש"י: מאהבת הנס – והכוונה היא לאהבת ה' אליהם שנתגלתה דרך הנס, והיא שהביאה אותם למקום הגבוה בו הרגישו את נשגבות זהותם, ומכוחה של ההרגשה הזאת קבלו את התורה מחדש באהבה. כי בעוד שקבלה בכפיה היא ביטול העצמיות, קבלה מאהבה אומרת להיפך – אני מבין ומרגיש כי רק זאת היא המציאות האמיתית שלי ולכן אני אוהב אותה ושמח בה.
ומשום כך שמחת פורים לא רק שאיננה עומדת בסתירה להיותנו עבדי אחשוורוש אלא אדרבא, היא הדבר הכי מתאים ונצרך למי שהוא עבד אחשוורוש – ולא רק מבחינה מדינית ביטחונית וכלכלית אלא בעיקר מבחינה תרבותית.
העבדות התרבותית הזאת גורמת לנו לפעמים לשכוח מי אנחנו באמת, בגללה, הדעת שלנו עשויה להראות כמו בן של מלך המתפלש בבוץ. היא חוסמת את הרגשות הכי עדינים שלנו ומטשטשת את גבולות הכבוד וההדר של הזהות היפה והרגישה שלנו. וכל הבלבול הכואב הזה מעיק על הנפש וחוסם בעדה מלחוש את השמחה הטבעית של 'אשרינו מה טוב חלקנו'.
ובאין שמחה אובדת הזהות היהודית;
'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב' היא סיבת הקללות האיומות שבפרשת התוכחה. כי משמעותה של עבודת השם שלא מתוך שמחה היא שהתורה והמצוות אינם משהו המחובר לעצם החיים – ולכן גם אינם מעניקים להם את האושר והשמחה – ובהיות שבסיני קיבלנו 'תורת חיים', הרי שעבודת השם הנעדרת רגש חיים לא רק שאיננה רצויה, היא גם מסכנת את עצם הזהות היהודית כשהופכת אותנו ליהודים טכניים, ולכן עונשה כה נורא ואיום.
4
זה מה שפורים מציע לנו. פורים הוא חג פריצת כל המחסומים החונקים באכזריות את הרגש היהודי הטבעי. כי כשאין ברירה ובתהליך רגיל קשה לשחרר את החסימות הללו עושים זאת בעקיפה – דרך השכרות האהבה והרעות. וכשכבר טועמים מטעמה של חירות הרגש היהודי, מבינים כמה עצובים ועקומים החיים בלעדיה ומוכנים לעשות כל שאפשר כדי להיות בני חורין כל השנה.
כי בינינו, הרי רק עם רגש מפותח אפשר להתמודד נכון עם אתגרי התקופה הכל כך מסובכים. רגש יהודי חי ובריא חש בגבול הדק והעדין בין ראיה ריאלית את העולם לבין היסחפות ואובדן זהות. הוא מעניק כלים וחוסן לצעוד בתבונה ובבטחה במשעולי החיים, הוא ההבדל בין ראש גדול לבין ראש אבוד ותוהה.
אכן, אין גבול לשמחה הפנימית הטהורה כאשר מתחדדת לנו מחדש התחושה של מי אנחנו באמת. כי ביום הזה הזהות שלנו חדה בהירה ונוצצת, בטוחה גבוהה ופורצת, מפילה כל חומה מסירה כל קליפה. פורחת בהדר יופייה כשושנת יעקב בין החוחים צהלה ושמחה.