מאת: הרב ישראל היימן
"והגדת לבנך"
ליל הסדר, שנות ה'ת"ק המאוחרות, סלון ביתו של רבן של כל בני הגולה מרנא החתם סופר זללה"ה.
השולחן ערוך בפאר והדר, על כורסת ההסיבה בראש השולחן יושב גדול הדורות ר' משה סופר ומסביבו תלמידים. לצידו בנו הקטן אברהם שמואל בנימין, מי שלימים יתפרסם כבעל הכתב סופר.
לילה כיום יאיר, לבני דורנו כמעט לא ניתן לתאר את האווירה הייחודית ששררה סביב דמות הפלאים של החתם סופר. תלמידיו היו כרוכים בו בעבותות של אהבה מחד ויראים ממנו מגדולתו ומתקיפותו הידועה מאידך.
שקט משתרר כאשר מרן החתם סופר פותח בדחילו ורחימו בקריאת ההגדה בקול צלול. את דבריו הוא מכוון בראש ובראשונה לבנו מחמדו שיושב לידו, הלא ליל החינוך הוא הלילה… מצווה מדאורייתא של 'והגדת לבנך' עומדת כעת בראש מעייניו. הוא קורא את ההגדה ומבאר בשפה פשוטה, בין קטע לקטע משחיל הגאון פירושים וביאורים הבלולים מכל פרד"ס התורה.
התלמידים אינם מורשים לשאול שאלות או להעיר הערות, עיקר המאמץ מושקע כעת בבן יקיר שיושב ובולע בשקיקה את תיאורי האבא הגדול על השיעבוד והגאולה. תחושה של העברת לפיד האמונה מקננת בלב כל מי שמשתתף במעמד הנורא.
לפתע מבקש שמואל בנימין הקטן לשאול שאלה, שאלה פשוטה של הבנה על הדברים שנאמרו. החתם סופר מאזין בריכוז, מהנהן בראשו. הוא מלטף קלות את לחיו של בנו החכם אבל ממשיך בקריאת ההגדה ובביאורה.
הבן מנסה שוב, הוא היחיד כאן שיכול לשאול, כל הדיבורים מכוונים אליו, החתם סופר מאזין שוב בשתיקה, מהנהן שוב בראשו, אבל דבק בשתיקתו ומתעלם.
הבן הצעיר לא מבין מדוע, אבל כבן החכם שבהגדה הוא יודע היטב שאם הוא לא קיבל תשובה כנראה יש לכך סיבה מספקת. שמואל בנימין הקטן מכין את עצמו להמשיך ולקלוט עוד ועוד מדיבוריו של אביו.
הדיבורים נמשכים ונמשכים, לשמואל בנימין מתעוררת קושיה נוספת. הוא מהסס שניות ספורות אבל מתחזק ושואל. החתם סופר מאזין שוב בריכוז, הפעם הוא עונה תשובה קצרה וממצה שמרגיעה את הילד.
הסדר ממשיך והבן יקיר כבר אינו חושש, הוא שואל כל פעם שמשהו מדבריו של אבא אינו נהיר לו. בכל פעם כזו הוא מקבל תשובה רהוטה ומספקת. עדיין בירכתי הראש מנקרת אותה קושיה מתחילת הסדר שעליה הוא לא קיבל תשובה. התמיהה מתעצמת, מדוע לשאלה הראשונה אבא לא ענה לי? לא יכול להיות שאין לו תשובה… גם לא מסתבר שאין לו את היכולת להנגיש אותה לרמת הבנה של ילד.
מצוות סיפור יציאת מצרים מתקרבת לסיומה, ברכת אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים נאמרת ברגש והחתם סופר פונה לקיים בסילודין את מצוות אכילת מצה ומרור.
כשמאכלי החג מוגשים אל השולחן והאווירה מפשירה קצת, מעיז שמואל בנימין להעלות את השאלה שוב. הוא פונה אל אביו ומבקש כשתחינה בעיניו לזכות לביאור ראוי לשאלה שמציקה לו. החתם סופר שומע שוב את השאלה, מתרכז בשמיעה, אבל תשובה הוא לא עונה. פניו של הבן יקיר מתכרכמות קמעה. הוא באמת לא מבין מה הולך כאן, הבן מוותר ועריכת הסדר נמשכת כסידרה.
אכילת האפיקומן, ברכת המזון ברגש והלל בקול גדול. שמועות מספרות שמידי שנה זוכה החתם סופר לגילוי אליהו בעת אמירת שפוך חמתך, אף אחד לא יכול לדעת… ניתן להבין שהאווירה היא שלא מעלמא הדין…
רק לפני נוסח 'חסל סידור פסח', ברגעים האחרונים של הלילה הגדול, קורא החתם סופר לבנו ומושיב אותו על ברכיו.
"בוודאי תמה אתה מדוע לא עניתי לך על השאלה הראשונה ששאלת בתחילת ההגדה". דבריו של גדול הדור נשמעות בבירור בשקט שמשתרר.
הילד רך השנים מהנהן בראשו והתלמידים כולם מטים אוזן קשבת.
"הלילה הוא ליל האמונה". מבעיר גדול הדור בדברים חוצבי להבות. "היסוד הראשון אותו רציתי לחרוט בליבך הרך הוא שמשאלות אסור להיבהל!!!
לא תמיד תקבל תשובות לכל שאלה שתשאל בחיים, אבל זכור תזכור בני! לכל שאלה ישנה תשובה, זה שלא עונים לך אותה לא בהכרח שהיא לא קיימת!
זהו שורש ראשון באמונה, להבין שמותר לשאול שאלות אבל לא להיבהל מלא לקבל תשובות".
כעת במאור פנים ענה החתם סופר לבנו על הקושיה אותה הוא הקשה וניגש לסיים את הסדר כהלכתו.
***
בעת קריאת פרשות נשגבות אלו של יציאת מצרים והניסים העצומים שמקובלים אצלנו מאב לבן זה אלפי שנים…
בתקופה זו בה חושך מכסה ארץ בכל תחום ורב הנסתר על הגלוי…
שומא עלינו לשים אל מול עינינו את דבריו היסודיים והמפורסמים של הרמב"ן בסוף הפרשה: "ומן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברנו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם".
ישנם שאלות, תמיהות רבות, לא הכל אנחנו מבינים על מה עשה ה' ככה.
מותר לשאול, אבל רק אם השאלה היא בידיעה ברורה שלא על כל שאלה נקבל תשובה.
יש תשובות להכל! לפעמים בשביל להבין אותם צריך לדעת את יסודי העולם, ולפעמים אפילו זה לא יעזור, אלו דברים מכבשונו של עולם ומהותם היא חכמתו העליונה ית' שאין לנו בה שום השגה.
זה שלא מקבלים תשובה לא אומר שהיא לא קיימת! זהו מיסודי האמונה!!