כשאנו מתקרבים לימי החנוכה ומודים על הניסים והנפלאות, זה הזמן להתבונן בניסים והנפלאות שהקב"ה עושה איתנו מדי יום
והנה סיפור מפעים על נס גדול והשגחה פרטית מופלאה.
הרבנית ה. מורה בסמינר בבית שמש, מתגוררת בירושלים. את שעות הבוקר היא עושה בנסיעות מעיר הקודש למלאכת הקודש. המסלול ברור, קו 64א העובר בשעה 7:15 סמוך לביתה ונוסע כחמש עשרה דקות עד הכניסה לעיר, ומשם לאחר המתנה של כמה דקות היא נוסעת באוטובוס או בהסעה לבית שמש.
יום חמישי שעבר השעה 7:12 בבוקר, בבית מסיימת הרבנית הכנות אחרונות, התיק ביד, רפרוף על פני הבית לראות שלא נשכח דבר, והנה היד על ידית הדלת שבפתח הבית. ופתאום נשמע בכי של הילד בן החמש. זו לא הפעם הראשונה שהוא בוכה, אבל עכשיו הוא רוצה וממש מתעקש שאמא תלביש אותו. נכון, כל יום האחות הגדולה עושה את התפקיד בהצלחה מרובה לשביעות כל הצדדים, אבל היום 'רק אמא'.
היא מניחה את התיק על השולחן, וחושבת לעצמה 'עוד כמה דקות יש אוטובוס נוסף', אמנם 64 ולא 64א' המהיר יותר, אבל 'עמלנו אלו הבנים', ובהחלטה של רגע היא נשארת בבית להלביש את הנסיך שרוצה 'רק אמא'…
7:38 בבוקר, תחנת האוטובוס ביציאה מהעיר, דם ואש ותמרות עשן, ה' ירחם, נוסעי האוטובוסים נתקעים בפקקים שנהיו לפתע באזור 'הכניסה לעיר'. אלו בדיוק הדקות שהרבנית אמורה להיות שם כבכל יום, אבל היום בורא עולם רצה אחרת, בורא עולם רצה לחסוך מראות קשים, שיחות טלפון מודאגות של קרובי משפחה והצוות לעבודה. מתברר שההתעקשות 'רק אמא' ו'ההחלטה של רגע' היו שליחים ישירים של רבונו של עולם להשגחה פרטית… בימים ההם בזמן הזה…