בישיבה אצלנו הבחורים היקרים משיעור ג' זכו השבוע ל"שבת התאחדות".
כדי להתכונן כראוי לשבת הגדולה בהכנה דרבה, הבחורים התארגנו ללמוד ביום חמישי אחר הצהרים ארבע שעות רצופות. הם אף ביקשו מהמשגיחים לשנות את סדרי הלימוד היום באופן שיאפשר לימוד של ארבע שעות ללא הפסקות.
ביום חמישי בצהריים הגיע לישיבה משלוח עם האוכל המוכן לשבת קדש, בשר ודגים וכל מטעמים.
יחד עם האוכל לשבת – הגיע גם האוכל לארוחת הצהריים של יום חמישי, שהיה מורכב מגעפילטע פיש, חלות וסלטים שונים.
העובד האחראי על ארוחת צהרים התקשר אלי מבולבל.
מה צריך לחלק לארוחת הצהרים? עניתי לו בפשטות: דגים וסלטים.
מס' דקות לאחר מכן הגעתי לישיבה, ולא ידעתי איך להגיב למראה עיני…
מנות הסלמון הטריות והחמות שהוכנו לשבת, חולקו על השולחנות ברוחב לב בסתם ארוחת צהרים של יום חמישי… ולא לכל הישיבה אלא לחלקה, שהרי המנות מיועדות לשיעור אחד בלבד…
לשאלתי – הגיב העובד בתום לב:
אמרת לחלק דגים וסלטים! אכן…
באותו רגע כבר נכנסו הבחורים לחדר האוכל ואת הנעשה אין להשיב…
כשנזכרתי שהבחורים נועדו ללמוד אחה"צ שעות רצופות, התבהר לי הענין.
לפני לימוד של שעות רצופות בהחלט מגיע ארוחת צהרים ראויה לשמה!
ואם מגיע, אז משמים מסדרים שיקבלו!
ואכן על כל השולחנות של שיעור ג' היה סלמון…
והמחלק לא יודע איפה הם יושבים…
לי לא נותר אלא לדאוג מחדש למנות סלמון טריות לשבת הבעל"ט!
(מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי)