"וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (כד, ג)
בפה אחד עונים כל ישראל 'נעשה'. תשובתם נאמרת בלשון רבים: נעשה, ואין זו תשובה בלשון יחיד – אעשה.
והדבר תמוה – כל אחד יכול להצהיר לגבי עצמו שהוא מסכים לקבל עליו עול תורה, אך מנין לו שגם אחרים רוצים כמותו? מנין העוז והתעצומות לדבר בשם הציבור ולהכריז בלשון רבים 'נעשה'?
תירוץ נאה השיב על כך רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, כפי שסיפר רבי יעקב גלינסקי זצ"ל:
בביקור שערכתי בארה"ב התארחתי אצל רבי יעקב קמינצקי. במוצאי שבת הזמין אותי לנסוע לבורופארק, לבר מצווה של נכדו. נסענו לשם יחד, וכשבאנו לאולם מצאנו בו ראשי ישיבות וקהל גדול. במהלך בר המצוה קם החתן והפליא את כל הנוכחים ב'סיום' שערך על חמש מסכתות – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין ומכות.
לאחר מכן קם סבו, רבי יעקב קמינצקי, לדרוש, ופתח ואמר –
המדרש וגם הזוהר הקדוש אומרים, שהיצר הטוב מגיע לאדם בבר מצווה. עד אז מתלווה אליו היצר הרע שנמצא בו מילדותו, ולכן הוא נקרא 'מלך זקן וכסיל'. אנו חוגגים כעת, אפוא, את היכנסו של היצר הטוב לחתן הבר מצוה. אם כך יוצא, שהחתן למד את כל חמש המסכתות עם היצר הרע, ותמוה – אם אין לו יצר טוב, מה דחף אותו ללמוד?!
אכן, קושיה טובה.
השומעים החלו מתלבטים ומתחבטים בעניין, ורבי יעקב קמינצקי המשיך אמר: אספר לכם סיפור שאירע לי לא מכבר. הזמינו אותי לתלמוד תורה בעיר מונסי, לבחון בו את התלמידים. טוב, בחנתי את התלמידים, והם ידעו יפה את תלמודם. עמדתי לחלק להם את הממתקים שהבאתי עבורם, אחרי שיעמדו בבחינה, אך לפני כן הקדמתי ושאלתי אותם: כאשר מקבלים בני ישראל את התורה אומר הפסוק "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה" – שש מאות אלף איש עמדו וקראו פה אחד: כולנו נעשה!…
וקשה, מנין הסמכות של כל אחד מהם לדבר בלשון רבים בשם האחרים? הלא לכאורה כל אחד יכול לקבל על עצמו עול מצוות, ולהכריז: אני אעשה, אני מסכים, וכשכולם יכריזו זאת ייחשב הדבר שענו בקול אחד. איך יכול אחד להתחייב בשם כולם?
התלמידים לא ידעו את התשובה. אמרתי להם: לא נורא. הוצאתי את השקית שהבאתי איתי, ושאלתי אותם: 'ילדים, רוצים שוקולד?' – 'כן!!' צעקו כולם פה אחד. המשכתי: 'כולם רוצים?' – 'כן!!' צעקו כולם שוב.
'איך אתם יודעים שכולם רוצים?' – הקשיתי – 'כל אחד מכם יכול להגיד: אני רוצה. איך אפשר לענות בשם האחרים?!'
'שוקולד כולם רוצים, אין ילד שלא אוהב שוקולד' – אמרו הילדים.
זאת התשובה גם לשאלה הקודמת, הסברתי להם. התורה היא שוקולד, היא מתוקה מדבש ונופת צופים, לכן יכולים היחידים לדבר בשם כולם. אין מציאות כזו של יהודי שאינו רוצה לשמוע ולקבל על עצמו את דברי ה' המתוקים והערבים כל כך!
כך גם לענייננו – סיים רבי יעקב קמינצקי את דרשתו. אין כאן שאלה כיצד למד חתן הבר-מצוה כל כך הרבה דפי גמרא ללא היצר הטוב, שהרי מדובר בשוקולד, והוא ערב ומתוק כל כך, ומאליו נמשך אליו כל אחד גם מבלי שיהיה בו כוחו של היצר הטוב שידרבן אותו.
(רבי שלום מאיר וולך שליט"א- נאה דורש)