מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א רגיל לעשות חשבון נפש על מאורעותיו, מה ה"מידה שכנגד מידה" שבדבר. מספרים, שבתקופה בה חלה אחיו הגאון רבי יעקב זצ"ל התעלף רבי גרשון פתאום לאחר סעודת פורים, סברו כולם שהדבר ארע בשל המתח מחוליו של אחיו, אך כששמע זאת רבי גרשון הקפיד מאד והבהיר כי זה לא קשור לענין כלל. "יודע אני בבירור בשל מה קרה לי הדבר, שהרי היום בסעודת הפורים הארכתי את הסעודה מעט לאחר צאת הכוכבים, ועל פי ההלכה אין בזה שום טעם, ואם כן היה כאן ביטול תורה שלא לתועלת, ומידה כנגד מידה סובבו לי מן השמים ביטול תורה נוסף…" (ע"פ "לאורו" עמ' י')
*
סיפר הרב יצחק רוזנגרטן משמשו של מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, שפעם ראה את מרן זצ"ל יושב מהורהר, שאלו מה מטרידו, אמר לו מרן: אני מנסה להיזכר, כשהייתי שש שעות בברלין בתחנת הרכבת [לאחר שעזב את בריסק בדרכו לשוויץ] – היכן הנחתי תפילין"… שאלו ר' יצחק, מה זה נפקא מינה עכשיו, לאחר יותר משישים שנה?… השיב לו מרן: "אדם צריך לחיות עם חשבון!" (ע"פ "אדם גדול הוא ושמח במצוות" עמ' קט"ו)
*
פעם נפל מרן הגרא"מ שך זצ"ל ממיטתו בעת קומו בבוקר. על אף שלא נגרם לו כל נזק של ממש, ערך מחשבות בלבו למה קרה לו הדבר, ואמר במשך כל אותו יום: "אדם לא נופל סתם כך, הדבר בוודאי הגיע כעונש מן השמים. שמא תאמרו 'מקרה' הוא, קורה שאדם מועד ונופל – ח"ו לומר כן. שום דבר אינו קורה סתם כך במקרה. אלא חשבתי בליבי והגעתי למסקנה, שהדבר נגרם לי משום שמיהרתי לקום, וכתוב 'במשנה ברורה' (סי' א' ס"ק ח') כי אין לקום במהירות, אלא 'ישהה מעט ולא יעמוד פתאום', ומפני שעברתי על הלכה זו נפלתי. לא עצם המהירות גרמה לכך בדרך הטבע, אלא מפני שעברתי על דברי ה'משנה ברורה'!" ("משולחנו של רבינו" עמ' קס"ד בעריכת הרב אשר ברגמן)
*
סיפר הרה"ג רבי משה מאיר ווייס תלמידו ומשמשו של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: פעם אירעה למרן זצ"ל תאונת דרכים בדרך מביתו לישיבה בסטאטען איילאנד. היה זה ביום חורף שהדרך היתה מלאה בקרח, והמכונית סטתה מהדרך, וראשו של מרן זצ"ל פגע בחלק הקדמי של המכונית. לקחו אותו מיד לרופא, שאמר שלא קרה שום נזק, והוא חזר מיד לישיבה לאכול ארוחת בוקר. והנה תמיד היתה דרכו בארוחה לבקש ממני להביא לו איזו גמרא ללמוד בה, אבל הפעם אמר לי: "צריך לחשוב למה אירע לי כן", וכך חשב כמה רגעים, ואחר כך אמר: "עכשיו צריכים ללמוד". והבאתי לו את הגמרא, ואחר כך התנהג כאילו לא קרה דבר. (ע"פ "דרכי משה" פרשת חקת)
*
כל חייו היה מרן הסטייפלר זצ"ל חי בחשבון הנפש. על כל מעשה שקרה לו, מיד היה מפשפש במעשיו. בליל הסדר פעם אחת טעה בקידוש, וחזר וקידש שנית, אחר כך בשעת הסעודה אמר, שנראה לו, שנכשל בקידוש, משום שכשחזר מבית הכנסת והלכו אחריו ילדים הקפיד וגירש אותם, ומחמת זה נכשל אחר כך בקידוש. כך היה חשבון נפשו על כל פרט בחיים. (מתוך הספדו של הגאון רבי טוביה יעקבזון שליט"א על מרן זצ"ל, "אשכבתיה דרבי" ח"א עמו' קט"ז)
*
סיפר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל: פעם בבוא הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל לישיבת קמניץ, עלה במדרגות, מעד ונפל, ונשאר לשבת על המדרגות. ניגשו אליו אנשים ושאלוהו, אם הוא מרגיש טוב, ותשובתו היתה: כן, מרגיש טוב. שוב שאלוהו: אם כן למה אינו קם על רגליו? והרי זה סימן שנחבט ובוודאי כואב לו. "אני יושב וחושב מפני מה נפלתי", ענה להם רבי אליהו… (ע"פ "שאל אביך ויגדך" ח"ג עמו' קי"ז)
(מתוך הספר אוצר פנינים ועובדות, מאת הרב ברוך מרדכי גרשוני)