מדוע אסור להגות את שם השם כפי שכותבים אותו?

ישעיהו שלום וברכה

תפקידנו המרכזי בעולם הוא קידוש השם, כלומר לקדש את שמו של השם, אנחנו מחוייבים לכבד את שמו של השם, התפילה התופסת את מקום הנכבד ביותר הוא הקדיש, שהוא בקשה שיתגדל ויתקדש השם הנכבד.

השכר הגדול ביותר שניתן לתת לאדם הוא שיהיה עוד מעט תפיסה ושייכות בשם הנכבד, ושהוא היה שותף בקידוש השם הנכבד כלפיו וכלפי הבריות, וזהו העונג הנצחי הגדול ביותר שיש לנשמה. הגוף לא יכול להבין את הדברים הללו, אך אנחנו יודעים בידיעה ברורה שכך עתיד להיות, וזהו העונג הנצחי ששום הנאת הגוף אינה מתקרבת אליו כלל.

ולכן עונשו של מקלל את השם חמור כל כך, כפי שציינת.

מי שמזכיר את השם לצורך תפילה או סתם [שלא בתנאים מיוחדים מאד – שלא קיימים כיום בגלות –  כגון כהן גדול בסדר העבודה ביום הכיפורים בקדושה ובטהרה] נקרא הוגה את השם באותיותיו, והוא בכלל אלו שנאמר עליהם במשנה (סנהדרין פרק יא) שאין להם חלק לעולם הבא רח"ל.

הסיבה לכך היא שאחד מעניני הכבוד הוא שלא להזכיר את שם המפורש אלא בקדושה ובטהרה במעמד מיוחד ונשגב, כפי שמתואר בתפילת יום הכיפורים כיצד היה מזכירו הכהן הגדול בלבד בקדושה ובטהרה ביום המיוחד ביותר בשנה, וכל השומעים היו משתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד שם מלכותו לעולם ועד.

ולכן עצם ביטוי השם שלא בתנאים אלו הוא איסור כל כך חמור.

מסיבה זו יש רבים מהסידורים שלא כותבים בכלל את השם הקדוש שלא יתבזה חס ושלום ומציינים סימון מוסכם כגון פעמיים האות י', או האות ד' או האות ה'. מאידך יש סידורים שכן כותבים את השם, כדי שהמתפלל יוכל לראות את האותיות הקדושות לנגד עיניו, ולכוון עליו, וחס ושלום שלא לבטא בשפתיו.

ניקוד השם לא בא חס ושלום כדי שיאמרו אותו, אלא לסמן בין ניקוד של השם הנקרא א'ד'נ'י לבין ניקוד של השם הנקרא א'ל'ו'ק'י'ם, [יש מספר מקומות בתנ"ך שלמרות שהכתיב הוא י'ק'ו'ק' הוא נקרא א'ל'ו'ק'י'ם'] ובכל מקום שהכתיב הוא י'ק'ו'ק' הוא בא לבטא שעלינו לכוון שה' היה הוה ויהיה לעד. בעוד שכיתוב אחר מצריך כוונה אחרת, כגגון א' ד' נ' י' מצריך רק כוונה של אדון העולם. של א'ל'וק'ו'ת' לכוון כל יכול.

לצערנו יש אנשים יקרים שמתקרבים אל ה' בצעדי ענק, ואז היצר הרע רואה שהוא לא יכול למנוע מהם להתקרב לבורא עולם, והוא מנסה להכשיל אותם באופן אחר בדיוק הפוך, להתקרב יותר מדי, הוא נוטע בהם תחושה אתם יותר מהרבנים, אתם יכולים לבטא את השם הנכבד חופשי, אתם קרובים לבורא עולם, ואל תתנו לרבנים להרחיק אותכם… וברגע שהאדם איבד את הבלמים הללו, הוא לצערנו כבר בידים של היצר הרע, ליצר יש יכולות לא פשוטות לשכנע אותו שהעבירות הכי קשות הם מצוות, ובעצם כל דבר שהאדם מתאווה לו, יש למוח יכולות עצומות למצוא הצדקות מדוע הוא רצון הבורא.

לעיתים יותר קל לשכנע אדם לשוב בתשובה מלשכנע אותו לקבל את המעצורים והבלמים שהתורה מחייבת אותנו, ולנהוג באיפוק ולא 'לראות אורות' או 'לתפוס מלאכים'… בכל אופן בכל פעם שאנחנו משתדלים אנחנו מקדשים את שמו של בורא עולם בין אם הצלחנו ובין אם לא, יש מצוה חשובה לנסות לשכנע יהודי שינהג כבוד בשם המפורש ולא יהגה אותו באותיותיו.

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א