לא ברור לי מדוע נראה שיש סתירה בין הילקוט יוסף יביע אומר במעמר בשבת

בס"ד
כבוד הרב
אני שאלתי איך אפשר לעשות חרוסת הרי הוא מעמר . כך כתוב בילקוט יוסף:כתוב בילקוט יוסף בשבת ג סימן שכא – דיני טוחן בשבת סעיף יט:
מה שיש נוהגים לדוך אגוזים ותמרים ביחד בשבת עד שנעשים כגוש אחד, אף אם עושים כן על מנת לאכול לאלתר אין להקל בזה. עד כאן.
אחרי שבדקתי בדברי היביע אומר ראיתי שהוא מתיר לדוך אגוזים ותמרים ביחד לאכול לאלתר.
בספר שו"ת יביע אומר חלק ד – אורח חיים סימן לח אות ג. כתב:
וחזי הוית להגאון חזון איש (דיני שבת סי' סא) שהביא דברי הט"ז, וכתב, שהוא תמוה…….. בדין דיכת אגוזים ותמרים ביחד בשבת עד שנעשים כגוש אחד, וכ' הרמב"ם (פ"ח מה' שבת) ובטוש"ע (סי' שמ ס"י) שהמקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול ה"ז תולדת מעמר וחייב. וה"נ בזה. ומ"מ כשעושה כן ע"מ לאכול לאלתר שרי. וכמ"ש הרשב"א שהמחתך ירק דק דק ע"מ לאכול לאלתר דשרי, כמו שהתירו בורר אוכל מתוך פסולת ע"מ לאכול לאלתר. והביא ג"כ דברי הרמ"א בדרכי משה בשם הר"א מפראג הנ"ל והב"ח והט"ז ועוד אחרונים דס"ל הכי לגבי מלאכת דש. ולמד מזה דה"ה שאין דין מעמר כשעושה לצורך אכילה לאלתר. ע"ש. ואמנם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"א (חאו"ח סי' יט), נשאל ג"כ בדין דיכת האגוזים ותמרים…..אבל בדין מעמר אין להתיר לצורך אכילה לאלתר, כי לא נמצא עימור דרך אכילה. עכת"ד. אולם מדברי הרשב"א הנ"ל שלמד כן גם לענין דש ומכה בפטיש משמע להתיר גם בשאר מלאכות. וכן מוכח עוד ממ"ש הגאון מהר"י עייאש בשבט יהודה (דמ"א ע"א), שמותר למזוג יין במי ורדים בשבת ואין לאסור מטעם מוליד ריחא שהדבר פשוט להתיר בכל דבר שעושה כדי לאוכלו מיד, שאפי' במלאכה גמורה כגון ברירה קי"ל דבורר ואוכל לאלתר. וכן לענין טוחן קי"ל דאין טחינה באוכלין (לאלתר). עכ"ל. ……והגרי"ח גופיה בשו"ת רב פעלים ח"א (חאו"ח ס"ס כו) התיר לכרוך המצנפת סביב הכובע שבראשו דרך לבישה, עפ"ד הרשב"א שהתיר לחתוך הירק דק דק לצורך אכילה לאלתר, שלא אסרו חז"ל לאכול מאכלו חתיכות גדולות או קטנות, וא"כ דרך אכילה הוא כך, וכל שהוא דרך אכילה אין בו משום מלאכה. וכמ"ש בדין בורר אוכל מתוך פסולת. … ע"ש. וי"ל. ודו"ק.
עד כאן.
נראה לי שהילקוט יוסף חולק על היביע אומר.
האם הבנתי נכון?
בכבוד רב
דוד