טענת 'הייתי מתענה' כשאדם אכל
כתב הקצוה"ח סימן רמו סק"ב וז"ל:
ולכן נראה דודאי אכילה חייב משום נהנה ואע"ג דהיה מתענה טפי עדיף ליה אכילה. וראיה ברורה מפ' אלו נערות (כתובות ל, ב) גבי תרומה כיון שתחב לו חבירו בבית הבליעה, וע"ש ברש"י דמפרש דמחייב משום הנאת מעיו וע"ש בתוס', והתם ליכא לחיובי כלל מתורת מזיק כיון דבע"כ תחב לו חבירו, ומוכח מזה דהנאה בכלל אכילה ואינו יכול לומר הייתי מתענה. עכ"ל.
ואני מסופק בכוונת דבריו האם הכוונה:
1. בגלל שבדרך כלל הוא אוכל לכן גם אם עכשיו הוא באמת רצה לצום [ויש לו ראיות לכך שרצה לצום],
מ"מ נחייב אותו כי סו"ס נהנה שהוא אכל. למרות שהוא לא היה משלם עכשיו אפילו שקל בודד בכדי לאכול.
2. או שמא, כשהוא לא נהנה ל"ש כלל לחייב עבור 'נהנה',
רק שכאן אומדים דעתו שבודאי ניחא ליה לאכול וזה שווה לו כסף. לכה"פ בזול ודאי שווה לו והיה משלם על כך. [כמו שמבארים המפ' הטעם שמשלם דמי שעורים בזול או דמי בשר בזול כי זה ודאי היה שווה לו].