טענת 'הייתי מתענה' כשאדם אכל

שאלה

כתב הקצוה"ח סימן רמו סק"ב וז"ל:
ולכן נראה דודאי אכילה חייב משום נהנה ואע"ג דהיה מתענה טפי עדיף ליה אכילה. וראיה ברורה מפ' אלו נערות (כתובות ל, ב) גבי תרומה כיון שתחב לו חבירו בבית הבליעה, וע"ש ברש"י דמפרש דמחייב משום הנאת מעיו וע"ש בתוס', והתם ליכא לחיובי כלל מתורת מזיק כיון דבע"כ תחב לו חבירו, ומוכח מזה דהנאה בכלל אכילה ואינו יכול לומר הייתי מתענה. עכ"ל.

ואני מסופק בכוונת דבריו האם הכוונה:
1. בגלל שבדרך כלל הוא אוכל לכן גם אם עכשיו הוא באמת רצה לצום [ויש לו ראיות לכך שרצה לצום],
מ"מ נחייב אותו כי סו"ס נהנה שהוא אכל. למרות שהוא לא היה משלם עכשיו אפילו שקל בודד בכדי לאכול.
2. או שמא, כשהוא לא נהנה ל"ש כלל לחייב עבור 'נהנה',
רק שכאן אומדים דעתו שבודאי ניחא ליה לאכול וזה שווה לו כסף. לכה"פ בזול ודאי שווה לו והיה משלם על כך. [כמו שמבארים המפ' הטעם שמשלם דמי שעורים בזול או דמי בשר בזול כי זה ודאי היה שווה לו].

תשובה
שלום וברכה
אכן אדם שאינו רוצה לאכול גם בחינם, מטעמי בריאות או שמרגיש לא טוב כשהוא מלא, וכדומה, פשיטא שאינו צריך לשלם. בקצות החושן דיבר על הסתמא, ואפשר שבימינו דור שלך שפע כלא מצוי שחסר לאדם אוכל, ומאידך ידוע החסרונות של אכילה יתירה, הדין משתנה. והכל לפי העניין.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית הוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א