כשמתפללים בחצרות בגלל הקורונה ואין ספר תורה, האם עושים נפילת אפיים?

שאלה

כבוד מזכי הרבים, ומרביצי תורה, ברכות וכל טוב סלה,
אמרינן בהלכה שאין נפילת אפיים במקום שאין שם ספר תורה,
השאלה שלי, איך נוהגים כהיום מפני חטאינו מתפללים בחצירות וכו' שאין שם ספרי תורה, שאלתי את הקהל שאני מתפלל עמהם זה כך וזה כך, אם אפשר לקבל תשובה איך לנהוג,

רב תודות

תשובה

משה שלום וברכה

למעשה קשה לקבוע בזה מסמרות כיון שבכל מנין הציור מעט שונה והדין שונה, והשאלה בנוי ממנהגים ולא מהלכה פסוקה, ויש בזה מנהגים שונים – וחלקם גם לא ידועים לי, ובהרבה מקומות הדבר תלוי בשיקול הדעת ואין טעם לנהל על כך ויכוחים. בכל אופן אני סיכמתי את הסוגיא לענ"ד.

מה שחשוב שיתקיים האמת והשלום אהבו ולהמנע מלכוף דעתו על האחרים, ולא להביע את דעתו באופן של 'קבלו דעתי', בפרט שבכל אופן ההגדרה ההלכתית בכל מקרה הוא בכלל 'ואין למחות'.

 

עיקרי הדברים:

שיטת הרמ"א ע"פ הרוקח שאין ליפול אפים במקום שאין ספר תורה, משום שצריך לפני ה'. ולמעשה יש מנהגים שונים מה נקרא לפני ה'.

למשל יש מנהג בירושלים שכל עיר הקודש הוא לפני השם, אמנם דעת הגרש"ז אויערבך שהמנהג רק בירושלים העתיקה.

המשנ"ב הביא מחלוקת האם ספרים נחשב לפני ה', בעיקר הדבר בפשטות הכוונה ארון ספרים שעיקר תלמודו או תלמוד בני העיר מספרים אלו, וכפי שכתב הרא"ש שחיוב כתיבת ספר תורה בימינו הוא ע"י קניית ספרים, ולא מסתבר שהמחזיק סידור בידו נחשב לפני ה'. המשנ"ב הביא את ב' הדעות ולא הכריע, ובזה בין המיקל ליפול על פניו ובין הנמנע מכך, יש לכל אחד על מי לסמוך, ותבא עליו ברכה.

באופן כללי למי שאין מנהג מוגדר והוראה ברורה מרבו, מומלץ רק לומר את המזמור בלי נפילת אפים, כיון שיש סכנה ליפול על אפיו שלא באופן הראוי, ונפילת אפים היא רשות ולא חובה [למעשה המנהג להמנע לגמרי מנפילת אפים, שמדינא הוא אמירת לדוד אשא בנפילת אפים, בני אשכנז נהגו ע"פ המגן אברהם ושאר אחרונים לומר רחום וחנון ולא לדוד אשא. ועדות המזרח נהגו לומר לדוד אשא בלי שום הטיה כמבואר בבן איש חי ובכף החיים ועוד].

אולם כל זה כאשר נמצאים באותו חדר שבו נמצא הספר, אך באופן שנמצאים ברשות אחרת מצינו היתר נוסף שניתן לצרף גם את העזרה או חצר בית הכנסת כיון שנטפל לבית הכנסת ורואים את הספר נחשב גם לפני ה' וניתן ליפול שם על אפיו.

אך בציור המצוי הוא שיש ספר תורה או עכ"פ ארון ספרים בבית אחד המתפללים, והציבור בחצר וכדומה רוצה ליפול על אפיו על סמך הספר, קשה לומר שהחצר נטפל לסלון של הבית והוא בכלל לפני ה', ולכן ראוי להמנע גם אם מדובר בבית שיש שם ספר תורה קבוע, ומנין קבוע.

ואני חוזר שוב כי במציאות החדשה כמעט כל מנין יש בו צדדים שונים וקשה לדמות מקרה למקרה.

 

ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסברג שליט"א