הדיבר הראשון וענין האמונה

שאלה

שבת שלום לרב
1. לפני מספר ימים שלחתי 2 שאלות (מדוע מוקם כיבוד אב ואם בלוח הימני (שמוקדש למצוות בין אדם למקום), ושאלה לגבי ברכת המזון). על השאלה הראשונה קיבלתי אתמול פשר מדרשה של הרב ברוך רוזנבלום כך שלא צריך לטרוח בענין זה. לגבי השאלה השניה אודה לרב אם יוכל להתיחס.
2. לגבי הדיבר הראשון –
א. כיצד אפשר לצוות על אמונה ?. שמעתי וקראתי כל מיני הסברים על כך שהכוונה אינה ציווי להאמין אלא לדעת. אך הענין אינו מתחוור לי. מהמקרה שארע לי לפני שנה וחצי – במהלך שמישכו בין 5 ל- 10 שניות הפכתי ממין למאמין בלב ונפש. שום חשיבה, שום הגיון, שום עבודת השם שגוררת אמונה. בלי שום סיבה (לכאורה) אני מאמין ללא שום מהלך מצידי. ובחזרה לענין – או שיש אמונה או שאין.
ב. ומענין האמונה ועבודת השם מתעורר ענין נוסף – האם יתכן שתהיה לאדם אמונת אמת ובכל זאת לא יקוימו מצוות השם. או בנוסח אחר – אם אדם מאמין מחויב המציאות שיקיים מצוות ואם לא מקיימן אזי אינו מאמין באמת (על אף שמצד עצמו בטוח הינו שהוא מאמין) ? או בהתנסחות נוספת – אדם מאמין יכול למרוד בקב"ה ?

תשובה

שלום וברכה

דאגת ממש במוקד הנושא של אמונה, הפסוק אומר וידעת היום והשבות אל לבבך, ישנם 2 שלבים שאינם קשורים אחד לשני, קודם כל צריך את הידיעה וכולל את ההוכחה הלוגית שיש אלוקים ושהתורה אמת, וזה הענין הכי בתנאי שהאדם מוכן לשמוע בצורה אוביקטיבית.

ואז מגיע העבודה הקשה של האמונה, עבודה שאין לה סוף ותמיד אפשר להגיע לדרגה יותר גבוהה.

 

הדוגמא הקלאסית לכך הוא כרטיס אשראי, כמעט כל אדם מגהץ בקלות כרטיס אשראי הרבה יותר מהר מאשר מוציא כסף מזומן, ולכן בכל קורס של כלכלה נבונה ממליצים דבר ראשון תפסיק להשתמש באשראי, תעבור למזומן, ולפתע האדם מגלה שהרבה יותר קל לקנות בתבונה. ההסבר לכך הוא כי בכרטיס אשראי האדם יודע שהוא ישלם על ההנאה בעתיד, אך ההנאה היא כאן ועכשיו. בכסף מזומן הוא הרגיש שהוא משלם כרגע על ההנאה, ואז יש לו יותר כלים לשפוט בצורה מושכלת האם באמת הדבר כדאי לי, או שהמחיר שאני משלם גבוה יותר. וכמובן אפשרגם לעבוד על כך להרגיש שכרטיס האשראי יורד לי מהחשבון מיד.

 

אמונה זה מלשון והוא אומן את הדסה, אשה המגדלת ילד נקראת אומנת, אמונה זה להחדיר ולהרגיש את הידיעה, זה עבודה לא קלה ולא פשוטה, והוא יכול להתנהל בשני מישורים, או לסלק את המשיכה לעבירה, או להגביר את החוויה והרגשה של הקרבה לבורא והמציאות של שכר ועונש.

 

במילים אחרות כשאדם משתוקק לאכול מאכל שכשרותו מפוקפקת, הרצון לאכול מתחיל להמציא תירוצים, אולי זה כשר, אולי אלוקים יסלח לי, אולי אלוקים לא אסר את זה, וכן הלאה. התירוצים הם לא בדיוק דברים שעומדים במבחן לוגי אמיתי, אך תמיד אפשר להשעשע במי אמר ש… מנגד האדם יכול לטפל בשורש הבעיה ולחשוב מה יצא לי מהמאכל הזה, מי אמר שזה טעים, זה סתם יגביר את הכוסטרול, אני יאכל ויחיה עם נקיפות מצפון, עוד שניה זה נגמר, וברגע שהתשוקה יורדת הוא יכול לחשוב לוגית. או מצד שני להגביר את האמונה בבורא, להרגיש שהאלוקים כאן איתי, להרגיש כמה ראוי שאני יתגבר ויעשה את רצון הבורא, להרגיש שהאלוקים מתגאה בכך שאני עומד בעז בניסיון ומנצח את התשוקה, לחשוב על כל האהבה וכל מה שהאלוקים עושה לי, לבקש מהאלוקים בזמן שאני מתגבר בקשה, להרגיש כמה אני צריך את אלוקים וכמה אני קשור אליו. וכן על זה הדרך.

בשעת ניסיון מוטל על האדם להשתמש בכל הכלים ובכל החזיתות, אך ביום יום יש חשיבות גדולה להרגיש 'קרבת אלוקים לי טוב' ולעבוד על כך שנרגיש בליבנו את מה שאנחנו יודעים בשכלנו בצורה מוחשית.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א