דיבור בשעות העבודה

רחיב את השאלה, בגמרא מובא שאסור לפועל להשיב שלום משום שהוא גוזל את מלאכתו של בעל הבית, ואילו בימינו לא מקפידים על כך. מדוע?

התשובה לכך היא שכל דבר תלוי בהסכם העסקה בין הפועל והמשכיר, דברים שלא סוכמו הולכים לפי מנהג המקום והרגילות של דעת בני אדם [לא מה שעושים בפועל אלא מה שמצופה מהעובד לעשות]. בעבר אדם שהיה שקוע בדבר הוא התעסק בדבר בריכוז של 100%, ונתן את כולו לכך. ומשכך גם דעת המעסיק היתה שהפועל יעבוד בכל כוחו. פועל שהיה משיב שלום ובעל הבית היה עובר היה לפחות מרגיש לא נעים. ולכן אסור להשיב שלום. [גם בימי חז"ל רוב העובדים לא עבדו בנאמנות מוחלטת כפי שהתורה דורשת מהאדם, אך היה מקובל שזה חובתו של העובד, והעובד שהיה נתפס בהשבת שלום ליד בעל הבית הרגיש לא נעים].

בימינו המצב הוא להיפך פועל שלא ישיב שלום בעל הבית יסתכל עליו כאדם מוזר ולא סימפטי, ובוודאי שפועל אינו מרגיש לא נעים להשיב שלום לחבר שמברכו לשלום. ולכן הסכם העסקה הוא על דעת שמותר לאדם להתאוורר שנייה, לשתות קפה, להשיב שלום לאדם. מצד שני אסור ליזום שיחות בטלפון, לקבל שיחות יותר ממשפט או שנים, אלא אם כן ברור לו שהמעביד מסכים לכך, והעובד מוכן לעשות זאת גם ליד המעביד בצורה קבועה בלי שום תחושת אי נעימות. מקרים חריגים יותר כגון פטפוט ממושך, [בפרט דברים שיכולים להוות עילה מקובלת לפיטורין או הפחתה בשכר] מצריכים אישור מפורש מהמעביד.