אני מקבל על עצמי לא לעשות את החטא בזמן שאני יודע ששנה הבאה אני הולך לחזור ולהתוודות על אותו חטא בדיוק, איך זה מסתדר?

שאלה

שלום רב,
ביום הכיפורים אנו אומרים הרבה על חטא ומתוודים על כל סוגי העוונות, מצפים ממני שכשאני מתוודה אז אקבל בקבלה גמורה שאני חוזר בתשובה וכבר לא אחזור על החטא, זוהי תשובה, אבל אני יודע הרי בוודאות ששנה הבאה אני שוב הולך להגיד את אותו על חטא, אז איך אני עושה צחוק מעצמי, אני מקבל על עצמי לא לעשות את החטא בזמן שאני יודע ששנה הבאה אני הולך לחזור ולהתוודות על אותו חטא בדיוק, איך זה מסתדר?

דבר נוסף, הרי לא מצאנו אדם שלא צריך להתוודות, שמעתי פעם שהתלמיד של הרמב"ן אמר לרבו שיש כמה 'על חטא' שהוא בטוח שהוא לא חטא בהם והוא לא רואה סיבה לאמרה, והרמב"ן ממש הקפיד עליו ואמר שהוא חייב נידוי על זה, ואם כן חוזרת השאלה למקומה איך זה נחשב בכלל תשובה כשאני יודע בוודאות ששנה הבאה אני הולך להתוודות שוב על זה, משמע שאני בוודאות הולך לחטוא.

ושאלה נוספת כללית יותר, על מה צריך לעשות תשובה? איזה דברים אני צריך לחפש כדי לחזור בתשובה עליהם.

ושאלה אחרונה לעכשיו, כדי לנצח את העצבות שהיצר הרע מנסה להכניס לנו, אז כל השנה מתחזקים ומתחזקים שאנו שווים ובנים של הקב"ה והוא אוהב ושמח בנו (ככה הולך כל שיעור של חיזוק), ואנחנו הכי הכי טובים, ופתאום מגיע חודש אלול ואני אמור לשכוח לגמרי מכל הדיבורים האלה, אני צריך להסתכל על עצמי כעבריין מצוי ולהלקות את עצמי ולהיות עצוב ורציני כזה ולחפש עבירות, מה קורה פה?

שלושת השאלות מאוד מאוד חשובות לי, ואם אפשר להתייחס ולענות עליהן בצורה ממוקדת, זה מאוד יעזור לי, אני שמח שיש לי מקום לשאול בו את השאלות שלי.

תודה רבה

תשובה

יעקב שלום וברכה

לבקשתך אני יענה לך בצורה ממוקדת:

קבלה גמורה פירושו שכרגע אתה רוצה בכל הלב שלא להכשל שוב. ובכל רגע שאתה באמת רוצה כל העבר נמחק. באמת אין הכוונה שאם היצר יתגבר מחר הוכח שזה לא היה באמת, אלא בא לשלול רק אדם שאומר בפה שהוא חוזר בו, ובלב רק מחכה שיום כיפור יעבור והוא יחטא שוב.

ביאור המכתב המפורסם של הרמב"ם לאותו זקן בבבל: למעשה אין סוף לכמה אפשר להתקדם, ולכן הרמב"ם השיב לאותו זקן בבבל שחובה עליו לומר את העל חטא, כיון שבכל מצוה יש עוד דברים שהוא לא עשה במקסימום. עם זאת חובה לזכור שבורא עולם לא דורש מאדם את המקסימום, אלא ההתקדמות. מאותו זקן הבורא דרש שיעשה צעד נוסף מעבר לעבודת השם של שנה קודמת. [אם יש גם סיפור על הרמב"ן לתלמידו כנראה הפירוש דומה].

מצות התשובה מתחלקת לשנים, באחד אנו עושים תשובה כללית שאנחנו רוצים לעשות את כל התורה יותר בדקדוק, ומפרטים עבירה שאנחנו יודעים שנכשלנו בה בצורה פרטנית. ולכן מזכירים הכל בעל חטא, ויחד עם רגעי ההתעלות ביום כיפור זוכים לעשות תשובה כדין. בחלק השני מחפשים גורם שמפריע לנו, ומחפשים קבלה קטנה שתסייע למעט במעט את הגורם של המפריע להתקדם.

קבלה קטנה פירושו כגון להאיר פנים לחבר פעם ביום, ולהשתדל מידי פעם שזה יהיה חבר מעצבן [כלומר חבר שניחון במידות של נודניק\חוסר טקט\תקשורת],  או פעם ביום להרים לכלוך מהרצפה, פעם בשבוע להרהר לפני השינה האם יש משהו שעלי לתקן, או ברכה אחת ביום בחזרת הש"ץ להקשיב מתוך הסידור, ועל זה הדרך כל אחד כפי מה שהוא מרגיש שיקדם אותו. ואם זה קשה אז חצי מזה.

או לחילופין אם יש דבר שאתה יכול למקד שהוא גורם לך מכשול, לשבור אותו, לעשות מעשה חד פעמי שיגרום לך ניתוק מאותו דבר, ואז גם אם לאחר כמה חודשים היצר יתגבר שוב ותקנה אותו שוב, אחרי ששברת אותו פעם אחת – הכח שלך להתנתק מכך גבוה בהרבה מאשר קודם, וזה התקדמות עצומה.

אנסה לסכם בכמה מילים מהו השמחה העצומה בימים אלו.

מטבע הדברים האדם מתדרדר כל הזמן והוא צריך חיזוקים לעלות ולהתעלות, אחד החיזוקים המרכזים שניתן לנו הוא הימים הנוראים ימי שמחה וחדוה שבו אנחנו מקבלים על עצמנו את מלכות שמים, ומתנקים מעוונותינו. אמנם חגים אלו מצריכים גם אימת הדין והבעת חרטה על העבר, כמו גם עינוי הגוף ביום כיפור על מנת לזכך את הנשמה, אך בסופו של דבר אלו חגים, יש לימים אלו הלכה של 'יום טוב', על ראש השנה נאמר 'אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם'.

כפי שנאמר בפסוק (תהלים ב יא): 'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה'. גילו הוא לשון גיל – שמחה יוצאת דופן, אך השמחה הוא ברעדה.

להביא דוגמא אדם שעמל שנים להשיג פגישה עם מלך של מעצמה לסדר ענין שיהפוך אותו לעשיר, והנה הגיע היום סודר לו פגישה אצל מלך, ונאמר כי המלך קיבל עליו מידע חיובי מאד, והוא מעריך אותו מאד, ומלא ברצון טוב לעזור לו. בכל אופן ברגע הכניסה למלך לצד השמחה העצומה שהרגע המיוחל מגיע – האדם מתמלא באימה.

[בימינו קצת קשה לדמיין מה זה אימה מפגישה עם מלך, כיון שבימים שכל אדם עושה סלפי עם טראמפ… אבדנו קצת המושג של מלך, אבל מספיק לדמיין את התחושה המעורבת של שמחה וביטחון בתוצאה יחד עם אימה כיון שעתידו של אדם מוכרע ברגעים אלו, כשנחשוב על אדם שהתמודד לתפקיד חשוב לה הקדיש את כל חייו, כל הסקרים חזו לו ניצחון מוחץ, אבל רגע לפני המדגם למרות שהוא די בטוח בניצחון הלב מפרפר…].

חייב להיות ההבנה שאם נעשה מה שמוטל עלינו לפי כוחותינו, בורא עולם שברא אותנו בכזה חן וחסד ודואג לכל פרט קטן שלנו, יסייע בידנו להגיע אל הדרך הנכונה, ונקבל את הכוחות להגיע למקום הנכון. הבנה זו קרויה בלשון בעלי המוסר 'מידת הבטחון'. כל תמונה אחרת הוא סילוף חמור של היצר שמנסה לזרוע עצבות והלקאה עצמית שלילית.

הלקאה עצמית חיובית היא כשהאדם משתפר מחמת ההרגשה שטעיתי אני לא מושלם, ולוקח על עצמו קבלה ולו קטנה לקדם את עצמו אל היעד, הסימן שאדם נמצא בתהליך הזה הוא עם הוא מתמלא שמחה, הנה אני הולך להשתפר להיות יותר טוב, מרגיש כיף עם הקבלה ולא מרגיש עול.

אוסיף כמה מילים על הנושא שכל שנה אנחנו מרגישים שאנחנו חוזרים לאותו נקודת מוצא

כל אדם צריך להתקדם, למרות שההתקדמות היא ממש איטית ולא נראית, רק ממבט של שנים אחורה אדם יכול לראות כיצד הוא התקדם או חס ושלום התקרר, ולכן פעם בשנה הוא זמן של חשבון הנפש.

לכן כשאדם מקבל קבלה קטנה שאדם בטוח שהוא יוכל לעמוד בה, זה נחשב שהוא כבר עכשיו נמצא במצב שהקבלה תביא אותו בעתיד הרחוק, ורבותינו הורו לנו שכוחה של קבלה קטנה עקבית [כלומר שגם אם נופלים מידי פעם, משתדלים לחזור אליה] לרומם את האדם לפסגות עצומות במהלך השנים.

המציאות הוא שאדם שכל אלול, ראש השנה יום כיפור מתעלה ומתנקה, ואח"כ לאט לאט חוזר חזרה, ושוב חוזר חלילה, בסך הכך הוא מתרומם והוא קצת יותר טוב מנקודת ההתחלה של ראש השנה הקודם. הוא גילה בעזרת הימים הנוראים מהו הרצון הפנימי האמיתי שלו, והוציא אותה עוד קצת לפועל. התהליך שסידרו לנו חז"ל נותנת לאותו כח פנימי עוד קצת כח והתקדמות, גם אם היא כמעט לא נראית. ובפרט נותנת לנו כח למנוע את ההתדרדרות הטבעית והשחיקה של מהלך השנים.

עצם השאלות שלך, ההתבוננות, העובדה שהדברים מציקים לך ואתה רוצה לעשות את זה יותר רציני, ניסוח השאלות בטוב טעם, הטרחה לשלוח את השאלות, וההמתנה לתשובה, זה חלק ממצות התשובה, ומוכיחה יותר מכל על ההתקדמות הנפלאה שלך.

ברכה והצלחה ושנה טובה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א