דף הבית ענווה
ענווה
בגיל אחת-עשרה, כשעליתי לארץ לבדי, בלי הוריי, הלכתי לקטיף כותנה במושב 'יכיני' שליד שדרות. זכורני שאנשי המושב, עולים חדשים מתימן, היו באים לשדה מעוטפים בטליתות, ותוך כדי קטיף הכותנה היו מתפלפלים בלמוד. תיכף ומיד לאחר שסיימו את הקטיף, היו שבים לעסוק בתורה – משניות, גמרא, רמב"ם…
הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על מידת הענווה
"אני נוסע לחו"ל, זה מקום מסוכן של היצה"ר: כבוד, כבוד, כבוד… אתה חושב שאין לי יצה"ר? יש לי יצה"ר כמו כולם! ואתה יודע מה זה יצה"ר של כבוד… אם אתה חושב שאתה מקבל איזה כבוד מהתלמידים שלך – זה כלום!" – וסימן לי בידו: "אתה מקבל כבוד רק עד כאן [הבטן] ואני מקבל כבוד למעלה למעלה מעל הראש!"…
צניעות וענווה מהנהגתו בקודש של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל
כאשר גיסי ראה אותו, הוא שאל אותי בתמיהה: "זה הרב שטיינמן?! הרי אני יושב לידו בתפילה כבר כמה חדשים, לפעמים הוא מגיש לי סידור וכדומה, מעולם לא ראיתי שהוא מתנהג כראש ישיבה?"
שביבים ממידת ענוותנותו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל
כשהייתי בחוץ לארץ ניגש אלי אדם לאחר תפילת שחרית ואמר לי: "רבאיי, תברך אותי שיהיה לי 100 מיליון דולר". לאחר מכן סיפרו לי שרכושו מוערך ב־50 מיליון דולר! יש לו חמישים מיליון! אבל הוא לא מרוצה. הוא רוצה 100 מיליון!
הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על נמוכי הרוח הגדולים לפני ה'
רק אחרי שהמשלוח כולו הושלם והמצרכים הונחו מאחורי הדלת לחש לי רבינו: "גש בלאט אל הדלת, נקוש אחת ושתיים ונישא רגלינו במהירות". נקשתי על הדלת ורבינו המתין לי במרחק מטרים ספורים בדריכות. הוא אחז בכף ידי ויחד ברחנו בצעדי ריצה מהמקום, כדי שהיהודי הפותח את הדלת לא יראה מי סיפק לו את המשלוח שלא יתבייש"
על מידת ענוותנותו של כ"ק מרן אדמו"ר מזוטשקא זי"ע
אמרתי לאבא: תראה, שתי הישיבות האלו מצוינות בהחלט, אבל אם אתה שואל איזו מהן יוקרתית יותר – הרי שזו ישיבה פלונית… "אם כך", הגיב האבא, "אני שולח אותו לישיבה הפחות יוקרתית"…
"לאחר שנים ביררתי מה יצא מהבחור הזה, והופתעתי" – סיפור אמיתי מאלף
מו"ר אבי ז"ל נהג ללכת מדי יום לכותל המערבי, לוקח אתו את סידור הרש"ש ומתפלל מתוכו עם כל הכוונות הנשגבות. הסידור היה עטוף במעטפה שהסתירה את תוכנו. אחד המתפללים הסתקרן לדעת מהו הספר, הוא התקרב אליו והציץ…
הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א, על מידת 'הצנע לכת' של גדולי הדורות
בקשתי מהאדמו"ר משומרי אמונים זצוק"ל, שיזכה אותי באיזה סיפור קטן על אביו הקדוש, ר' אהרן ראטה זיע"א, וכך סיפר: "הייתי ילד קטן. אבא היה ספון בחדר הזה. הדלת היתה נעולה. הייתי מטה אוזן מבעד לדלת, ושומע את אבא מדבר עם עצמו. הוא היה פונה ל'גוף' שלו ואמר לו: 'אתה רוצה להסית אותי נגד עבודת הבורא? אתה רוצה שאתעצל לקום בבוקר? לא יעזור לך!'…"
על ענווה ומוסר עצמי של גדולי ישראל. פנינים מתוך הספר 'אבות ובנים' על מסכת אבות
כאשר היה חוזר מחו"ל היו בני הישיבה נוסעים לקבל את פניו בשדה התעופה בלוד בשירה ומחולות. רבינו, לא שבע נחת מהעסק שעשו ומביטול התורה שנגרם מכך ובפעם הבאה שנסע ביקש מראש שלא יבואו. כמה מהבחורים הלכו לשאול את הגרש"ז אויערבאך מה לעשות, הגרש"ז פסק להם שהם חייבים לנסוע. כשהגיע וראה את התלמידים ממתינים לו בנמל התעופה, התפלא על זה…
מבט על הענווה והחכמה בהנהגות הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל
"אי אפשר לתאר את סדר יומו העמוס של אבא, ובכל זאת – מעולם לא ראינו אותו כועס או זז משלוות נפשו!"
הרב הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א ראש ישיבת חיי תורה מספר על אביו הדגול, ראש ישיבות צאנז, הרה"ג רבי אליהו שמרלר זצוק"ל
"אף פעם לא הרגשנו שאבא שלנו הוא "גדול הדור", אם היינו מרגישים, לא היה לנו בית נורמלי"
הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א ראש ישיבת חיי תורה מספר על אביו הדגול, ראש ישיבת צאנז, הרה"ג רבי אליהו שמרלר זצוק"ל
עלה איתו רבי חיים שמואלביץ לקומה השלישית, הראה לו את החדר ואת המיטה, הראה לו את התאים המיועדים לו בארון, והדריך אותו איך מגיעים לבית המדרש. "אה, רגע, שכחתי לשאול", נזכר הבחור. "אתה, מה התפקיד שלך פה?". הגאון רבי חיים שמואלביץ ענה לו, בענוותנותו: "אני השמש פה"…
רבי מאיר צימרוט שליט"א על אלול - ראשי תיבות: 'אהוב למעלה ונחמד למטה'
בצעירותי, כשלמדתי בישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה, זכיתי לשמוע את הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל כמה פעמים. בחודש אלול היו מביאים אותו לישיבה למסור שיחת חיזוק. כל תלמידי החכמים של חיפה וכן בעלי בתים בוגרי ישיבות, היו באים לשמוע אותו. השיחה שלו נאמרה באידיש. לא הבנתי כל כך את התוכן, אבל די היה במראה שלו, בדיבור שלו, כדי להתעורר ולהתחזק…
הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל
"אני יכול להעיד בעצמי ולומר, שכתשעים אחוז מהתורה שלמדתי, למדתי תורה לשמה!"
"אם לומדים אז יודעים" ● הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת 'אור לציון', בנו יחידו של רבינו, הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, על אביו
היה זה כשפעם דפק יהודי בדלת הבית, ופתחתי לו חלק מהדלת כנהוג אצל ילדים, וכשאאמו"ר הבחין בכך אמר לי שלא יפה לפתוח עבור הזולת רק חלק מהדלת, ולהראות כמי שאין חפצים בו, אלא ממידת 'הארת פנים' ראוי לפתוח את הדלת כולה לזולת…
סיפורי הוד על חיי עמל התורה, על מידותיו הנדירות, ועל ענוותנותו של מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל ● ליומא דהילולא כ"ו סיון
נכנסתי ומצאתי את החפץ חיים יושב ובוכה בדמעות שליש, שאלתי אותו: "רבי, מדוע אתה בוכה?". השיב לי: "על הכבוד הרב שאתם חולקים לי, שאינני ראוי לזה". מובן שניסיתי להרגיעו ולשדלו בדברים, אך ללא הועיל. הוא המשיך לטעון שהוא אינו ראוי לכבוד זה
על ענוותנותו הגדולה של ה"חפץ חיים", מפי רב העיר איישישוק, רבי שמעון רוזובסקי זצ"ל
כעבור דקות ארוכות של ניסיונות שדמו לנצח, ניגש אליו בעל ה'נתיבות המשפט' לחש באוזנו דבר מה, והנה נס ופלא: רבי עקיבא אייגר התעורר מהעילפון העמוק, ניגש אל בימת הקריאה ועלה לתורה כאילו כלום לא ארע
מדוע שליח החפץ חיים למכירת הספרים, לקה בשיתוק הלשון?
נכנסה הכלה בוכייה וסיפרה שהיא ירושלמית, והוריה עניים מרודים. שידכוה עם בחור אמריקאי ממשפחה אמידה, והחתונה תיערך בארצות הברית, אבל אין לה כאן איש והיא תלושה ובודדת… שאלתי: "ומה בידי לעשות?!", אמרה: "שהרב יגיע לחתונה ויציג עצמו כבן משפחתי, מיד יעלה ערכי בעיניהם". תמהתי: "איך אשקר ואגנוב דעת הבריות, חלילה?"
הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, עם סיפור מדהים על ענוותנותו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל
סבא לא הבין כלל לשם מה בא הציבור לקבל את ברכותיו, ואף הביע את פליאתו על כך: "אולי תוכלו לומר לי מה פשעי ומה חטאתי שבאים אלי כל היום וכל הלילה לבקש ברכות?", שאל כמה וכמה פעמים…
הרבנית ר. צביון על הסבא מרן הסטייפלער זצוק"ל
פעם הבחין בו אדם והחל לצעוק עליו: "מה אתה משתטה כאן?" צעק וצעק ולא נחה דעתו, עד שנגש אליו וסטר בחזקה על לחיו. כשיצא מהמקוה קרא למשמשו נתן בידו מעטפה והורה לו ללכת לבית הפוגע ולתת לו את המעטפה
ענוותנותו המופלאה של כ''ק מרן האדמו''ר ר' שלומקה מזוועהיל זצוק''ל
אמר העשיר הצדיק למזכירו: "אני רואה שה'טרוקער רב' הגיע לעיר, תשכור עבורו חדר באכסניה היקרה ביותר על חשבוני לכל ימי שהותו בעיר, אבל ח"ו אל תספר לו שזה ממני, ותן לו תרומה חשובה ומכובדת" – ונקב בסכום עתק
"תשמעו א מוראדיגע מעשה..." – רבי ראובן קרלנשטיין זצ״ל עם סיפור מיוחד
ופעם לחש רבינו לרבי מרדכי ששון "אומרים עלי, שאני מרפא חולים בברכותי. דע לך, שזה בגלל שאין בלבי שמץ טינה על שום אדם בעולם!" – "סרטן, נוטריקון: סר טינה"…
בעל האור לציון – הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל מלמד שיעור בענווה והמעביר על מידותיו
הם הפצירו ברבי אליהו לופיאן שיגלה להם מדוע דמעו עיניו כשניגן את הפסוק "נודע בשערים בעלה" לפני הקידוש…
היסוד לקנייני התורה, הוא לשים עצמו כמדבר
"הנני מבקש מחילה ממרן על שהעזתי לומר עליו שלא היה בעל כשרון…"
גודל ענוותנותם של גדולי ישראל
לאחר מאמצים הצליח ראש הישיבה להשיג תורם ל-20,000 הדולרים הנותרים, אבל הלה התנה את תרומתו בכך שעל מעיל הספר יהיה רקום רק השם שלו… זו היתה בעיה גדולה: הרי גם הרב פלאם תרם חצי מהספר?
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על צדיקים נסתרים
פנה אליו ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל: "אמרו לי כי על הכביש בדרך, נצפים לאחרונה מכוניות חדשות, וגם נעבור דרך ה'ספארי', ומאוד מעניין אותי לראות את הכביש ומכוניותיו ומאחורה איני רואה כלום. האם מסכים אתה להחליף איתי מקום?"
הבחור הביט עליו בתדהמה, אך הסכים בשמחה לבקשתו המשונה של האיש המבוגר. יושבי המונית העלו אף הם חיוך על פניהם, והבושה היתה במלואה
אשה חשובה ממשפ' ששון ביקשה את כתובתו הפרטית בא"י, והסבירה, שהיא יודעת כי המצב הכלכלי בארץ קשה למדי, וברצונה לשלוח לבני ביתו חבילות מזון. מיד הזהיר שלא תהין לעשות כדבר הזה
הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל מודיע שאיננו ראש הישיבה... ואין יותר לישיבת "פורת יוסף" ראש ישיבה
בעיצומה של השאלה, קרס מרן הגרי״ש אלישיב והתעלף. בקושי הצליחו הנוכחים לתפסו ברגע האחרון, ומנעוהו מליפול ארצה. בהלה רבה שררה בבית המדרש. החלה התרוצצות רבתי, מישהו הזעיק אמבולנס…
על מנוחת הנפש, שקיעות בלימוד התורה וענוותנותו של מרן הגרי״ש אלישיב זיע״א
ר' אברהם לא חושב פעמיים למרות חשיבותו וגילו ניגש לטלפון ושאל: "כן שלום את מי אתם מחפשים?" ביקשו את פלוני בבקשה, "רק רגע", השיב רבי אברהם
כשראש הישיבה, רבי אברהם גניחובסקי זצ''ל, עונה לטלפון הציבורי בישיבה
"הדבר היחיד שאני יכול להרוויח מזה, הוא רק שאוכל להראות לכולם, הנה ה'טשיבינער רב' בחן אותי, וראה שידעתי את כל ההלכות! וזה אני לא מעוניין"…
כאשר הלימוד והעבודה באים מתוך מחשבה ושאיפה גדולה להצליח, ומתוך בטחון גמור שבידנו ובכוחנו להצליח, הרי שנזכה בעז"ה להצלחה האמיתית
1/114
