דף הבית אהבת הבריות
אהבת הבריות
אחת המקורות הגדולים של האורחים שלנו, היתה הטרמפיאדה שביציאה מטבריה. אבא היה עובר בטרמפיאדה ובודק אם יש שם אנשים שומרי שבת שלא הצליחו למצוא טרמפ ונשארו תקועים בטבריה
איש 'דרשו' הרב דוד לובין משרטט קווים לדמותו של אביו הגאון רבי יוסף אריה לובין זצ"ל, מנקיי הדעת שבטבריה.
כעת ההלך לא שומע כלום… אבל הרעיון לחקור אותו על העיר המוכרת ואולי גם על משפחתו האהובה כבר בער בעצמותיו של העשיר. באנחה קם העשיר ממקומו ופנה אל ההלך העני. "מהיכן אתה? מה אתה יכול לספר לי"?
על כוחה של הגאווה שמקורה בכפירה במי שאמר והיה העולם
אני מכיר יהודי שמניח חבילות טישיו על גבי השולחנות בבית המדרש, בלי שאף אחד יראה אותו
הגה"צ רבי אביגדור מילר זצ"ל על ה'שירות החשאי'...
"אני עכשיו בסופרמרקט, אולי אתם זקוקים למשהו? שקדי מרק לילדים הבאתי לכם כבר פעם, אולי גם היום אתם רוצים? ואולי ביסלי בהשגחת הבד"ץ?"
הלב הטוב והענווה של הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל
השיב להם הגבאי: "אם אדם מגיע למצב כזה שהוא נותן לי סטירה, זו עדות לכך כי מצבו הכספי אכן קשה ביותר ואין לו כסף לשבת, לכן הייתי חייב לתת לו"…
פנינים מובחרות מדרשותיו של רבי יוסף מוגרבי שליט"א
וכך קל פתאום להבחין בגוי כושי ענק, עומד על אם הדרך לובש כובע סאמט, ומנופף בהתלהבות, מחכה ליהודי שיבחין ב'יהודי' שצריך עזרה..
על מצוות התורה שמביאות לאחדות אמיתית, ולשלום אמת.
ואז הנחית רבי אליהו על התלמיד המתחכם משפט עצום. 'אילו הייתי יודע שאתה יודע שאני אוהב אותך, היית מקבל כעת סטירה…'
שביבי הוד על מרן המשגיח שריד לדור דעה הגה"צ המופלא רבי מתתיהו סלומון זצ"ל
חיוב הכרת הטוב אינו דוקא להחזיק טובה לאותו אדם שהיטיב לנו. אמנם יש ענין להחזיר לו טובה, חובת הכרת הטוב היא עבור האדם בעצמו, שהוא לא ירגיש כפוי טובה!
מהו המקור למידה זו של הכרת הטוב? מנין מגיע לאדם הרצון להכיר טובה למי שהיטיב עמו?
כבוד הרב, הכל בזכותכם! שלוש שנים למדתי אצלכם בישיבה קטנה, היה לי ראש קשה. הציונים שלי היו גרועים. אבל בכל שבוע הרב היה מוסיף משפטי עידוד וחיזוק לבל אפול ברוחי. אני זוכר שכתבתם לי: "משה יקירי, הקדוש ברוך הוא ואני רואים את העמל ואת ההשקעה שלך, לא הציון קובע, אלא המאמץ וההשקעה, בעזרת ה' עוד תזכה לראות ציונים גבוהים"
הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א על מילים שבונות עולמות
אספר לכם לדוגמא, מה שקרה עמי. קיבלתי הביתה מכתב בעילום שם, וזה תכנו: "אינני יכול למחול לך, שכל כך פגעת בי והתביישתי! בערב ראש השנה אחרי התפילה, לקראת עשיית התרת נדרים, חיפשת שלושה יהודים, עברת ליד הספסל בו ישבתי, ולא קראת לי – שאהיה גם אני מהבית דין, אלא המשכת ממני והלאה והזמנת יהודי אחר. וכי אני לא שווה? אינני דיין כשר?!"…
הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, בלקט סיפורים על זהירותם של גדולי ישראל על ה'בין אדם לחבירו'
עם הזמן נוצרים קשרים אישיים בין הנבחנים, חברותות נקבעות – לעיתים בין חסיד לליטאי וכדו'. התחושה של האחדות – שכל אחד שותף לעוד רבים הלומדים וקונים קנין בידיעת התורה, גורמת לחיזוק גדול מאוד.
הר"ר מנחם וינטרוב שליט"א, אחראי מוקד מבחן בבית שמש על האתגרים שהיו בתחילת הדרך, ועל ההצלחות המרשימות.
כשאדם רוצה לבנות, להוסיף חדר לבית שלו. הוא מיד חושב שאולי השכנים יקנאו וינסו למנוע אותו מכך, מה הוא עושה? לא מספר להם כלום, ואז כשהוא מנחית בשטח בבוקר בהיר גדוד של פועלים ומנופים ומשאיות, השכנים כבר לא יודעים מה הוא עומד לבנות להם, וחושבים שאם הוא לא סיפר מראש, כנראה רוצה להכפיל את גודל הדירה ולסגור להם את כל הנוף.
הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, על ענייני הפרשה, ועל חשיבות לימוד ההלכה
ירדתי פעם עם רבינו במדרגות ביתו והוא הוציא את צרור המכתבים מהתיבה. וכשראה הזמנה לחתונה, טרם ראה מי המזמינים, התפעל בשמחה ואמר, זה דבר טוב, מהנה, משמח, רבינו היה נראה אז בעיני, כאדם המאושר עלי אדמות, עד כדי כך שמחשבתי היתה כשהגענו למנחה, שאולי צריך לומר לחזן שלא יאמרו היום תחנון, כי רבינו קיבל "הזמנה".
ממידותיו האציליות של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל
כששמע זאת רבי שלום הכריז: יש לי דרשה! כל אחד מאיתנו קורא בתורה את סיפור פגישת יוסף עם אחיו, כיצד בכו והתחבקו, והתגובה הטבעית היא: איזה יופי, כמה מרגש… אבל חז"ל אמרו: כאן כתוב פטנט נפלא להתעלות והתקדמות בעבודת ה"!
הגאון רבי שלמה לוונשטיין שליט"א על אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה!
לפנות-בוקר של כל יום צום, היה מעיר אותנו בשירה. כאשר פקחנו עיניים גילינו את אבא בחדר ובידיו שני מגשים עמוסים בכריכים מרוחים, חלקם בשוקולד וחלקם בממרח שונה, וכן כדים מלאים בשוקו ותה מתוק.
דרך החינוך ומידותיו הזוהרות של רבי משה טורק זצ"ל
הרבה הצדיק להכות בידיו וברגליו, ואף אחד לא הבין על מה ולמה
הגאון רבי שמעון שפיצר שליט"א עם עובדות נפלאות מצדיקי הדורות שעשו הכל כדי למנוע ביזיון מזולתם
"אמרו לו, הרי מחכים לרב בסוף קריאת שמע עד שיסיים, השיב מרן בשאלה: מה פתאום שיחכו לי!"
הצימאון האדיר של מרן שר התורה, ללימוד התורה, והענווה המופלגת שלו גם כשהיה רבן של כל בני הגולה
'אתה חסיד לעלוב, בוא ואספר לך מה היה לי עם הרבי שלך…'
סיפור מרגש עם מסר עוצמתי שחשוב לשנן בעצמנו וגם לילדינו ותלמידינו
הוא פתח את עיניו והרופא עומד עליו ומטפל בו מתוך תדהמה ובמסירות. לפתע המת החי פונה אל הרופא: 'תגיד, קוראים לך חיים מאיר'? בארי פער את פיו, מי מכיר אותו בשמו היהודי בו הוא לא השתמש זה עשרות שנים?
הרב ישראל היימן עם סיפור מיוחד על החוש לזהות ולשמוע
ואז נשפך עליו בטעות מרק רותח. ברגע הראשון נרתע, אולם תיכף אמר בהלצה: "זה כל כך נעים"… "כמה זה מחמם"…
על קסמו האישי, האצילי של הגה"צ רבי משה טורק זצ"ל
בריכוז ובכוונה הדליק רב בית הכנסת את הנרות, וכשהוא הסתובב לכיוון הקהל לקראת שירת 'הנרות הללו' הוא הרגיש בשקט הסמיך שעוטף את בית המדרש. מבט חטוף לכיוון האורח הבהיר לו שמשהו הסתבך
הרב ישראל היימן על עבודת החנוכה שלמדנו מהפריץ של העיירה
פעם לפני שנים רבות נכנסתי לחנות הלבשה 'ליבוביץ' בבני ברק. ביקשתי לקנות פראק אמרו לי, "תעלה למעלה". ישב שם חייט הונגרי. אותנטי.
הגאון רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א רב העיר כרמיאל על להיות חזון-איש'ניק בבין אדם לחברו
כעבור זמן התברר לו שהציבור כבר התפלל מנחה, והדרשן עומד ודורש בפניהם אל תוך השקיעה. יצא רבי בערל מבית המדרש כדי להתפלל מנחה באחד השטיבלאך האחרים. לאחר מעשה הרהר בלבו, אולי עשה שלא כהוגן כשיצא באמצע הדרשה, שמא נפגע הרב הדורש בשל התנהגותו. ומתוך שהיה לבו נוקפו, קם ונסע אל מרנא ה"חזון איש" זצ"ל לדרוש את ה'
הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א על הזהירות בכבודם של ישראל
ירדתי פעם עם רבינו במדרגות ביתו והוא הוציא את צרור המכתבים מהתיבה. וכשראה הזמנה לחתונה, טרם ראה מי המזמינים, התפעל בשמחה ואמר, זה דבר טוב, מהנה, משמח, רבינו היה נראה אז בעיני, כאדם המאושר עלי אדמות, עד כדי כך שמחשבתי היתה כשהגענו למנחה, שאולי צריך לומר לחזן שלא יאמרו היום תחנון, כי רבינו קיבל "הזמנה".
ממידותיו האציליות של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל
אבל מרוב בילבול, התרגשות וההמולה מסביבו, פשוט התפרצתי ואמרתי: הראש ישיבה… אם כך, אז למה שהחפץ לא יהיה הפקר…
הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א על שיחה תלמודית חטופה עם מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל
כשילד מחייך ומאיר פנים הוא יתקבל בקלות בחברה, המלמדים יאהבו אותו גם בלי סיבה מיוחדת
הגאון רבי שמחה כהן שליט"א, מראשי ישיבת 'נתיבות עולם' ומחבר ספרי 'הבית היהודי', על החינוך בבית היהודי
הרב פינקוס שטח את הרעיון בפני רעייתו וילדיו. בפנים קורנות תיאר בפניהם את "הדירה הגדולה שתהיה לנו – אם נעבור לכניסה הסמוכה…", אך הם לחלוטין לא נדבקו בהתלהבות. הרעיון נראה בעיניהם בלתי נסבל, והקשה עליהם לעצור בעד זרם הדמעות. המחשבה על התנתקות מדירת המגורים החמימה והמוכרת, היתה קשה לעיכול, אבל נוספה לה אבן נגף משמעותית נוספת, כי הדירה בכניסה הצמודה היתה מוזנחת ביותר…
כשהגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל החליט להחליף דירה עם השכן...