כתובות מז
מי אמר למי: "על כל לעיסה ולעיסה הרהר בדברי תורה"?
ויענך וירעיבך
ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.
במגיד מישרים (למרן הבית יוסף – פרשת עקב) מובא מה שאמר לו המגיד בליל שבת י"א לאלול, וז"ל:
"ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי לא תפריד מחשבותיך אפילו רגע אחד, ותמאס הנאות העולם והזהר מלהתענג במאכל ובמשתה רק כאשר הורתיך.
ואחר שזכית להיות כ"כ בתענית ראוי לך להתנהג בקדושה ובטהרה, וכשאתה אוכל על כל לעיסה ולעיסה הרהר בדברי תורה ובכן יהיה המאכל קדוש דוגמת הקרבן.
וזה שנאמר: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", כלומר כשהאדם אוכל לבד לחם בלא דברי תורה לא יתפרנס ויחיה בכך, אבל תדע במה יחיה האדם ויתפרנס, על כל מוצא פי ה', כלומר כשבשעת אכילה יהרהר בדברי תורה, שהוא מוצא פי ה' יחיה האדם, אז יחיה אדם ויתפרנס במעט שיאכל שיתברך המזון שבמעיו על הרהורו בדברי תורה, ע"כ.
בספר היא שיחתי (ח"ב עמ' תתנג) מובא ביאור מהגר"ח שמואלביץ זצ"ל על הגמ' בנדה (ל:) שדורשת את הפסוק (איוב כט ב) "מי יתנני כירחי קדם" שאין לך ימים שהאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שהעובר שוהה במעי אמו, שאוכל ממה שאמו אוכלת שותה ממה שאמו שותה ומלמדין אותו כל התורה כולה.
אמר רבי חיים, "לי לוקחת ארוחה שלוש דקות, עובר במעי אמו גם לזה אינו צריך, הוא לומד תורה בלי הפסקה, על זה אומר איוב: מי יתנני כירחי קדם".
(קב ונקי)