כתובות מב
מה אירע כשהגזלן חשב ש'הזדמנות' גדולה נפלה פניו?
"וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו:" [ה, כא].
מעשה שהיה ביהודי שקנה במאפיה שתי עוגות גבינה, מלבניות וארוכות. העוגות נעטפו בנייר מיוחד, והניחו בשקית. יצא האיש מהמאפיה, ושם פעמיו לעבר הבנק, לשם עשית פעולה בנקאית מסוימת, כששתי חבילות העוגות העטופות מונחות בשקית שבידו.
תור גדול השתרך באותו היום בבנק, והיהודי החליט להניח את שקית העוגות על הדלפק הסמוך למקום בו עמד, תוך כדי שהניח עליה את ידו. והנה, מאחוריו עמדו שני ברנשים, שהבחינו בחבילות העטופות, ובאיש ש'שומר' עליהן בקפידה על ידי הנחת ידו. הם היו בטוחים שמונחים בהן המון שטרות של כסף, אותם עומד היהודי להפקיד בחשבונו.
זממו שני האנשים בלחש תכנית שטנית לחטוף בדרך מתוחכמת את החבילות. מה עשו? – האחד ניגש אל היהודי, כשבידו חבילה גדולה של שטרות כסף, וביקש: "ראה נא, אני חלש מאוד בחשבון, יש לי כאן שטרות שונים, של עשרים, חמישים מאה ומאתים; בכל פעם שניסיתי לספור, התבלבלתי בחשבון, חזרתי לספור מהתחלה, ושוב נתקעתי בספירה… האם תוכל לעשות עמי חסד ולספור את שטרותיי כדי שאדע את סכומם המדויק?".
"בשמחה רבה", השיב היהודי במאור פנים, וקיבל בידו האחת את תכריך השטרות המרשרשים. הרים אפוא את ידו השניה מעל גבי חבילותיו, והתחיל בספירה. כעת הגיע תורו של הברנש השני לפעול. תוך כדי שהיהודי שוקע בספירה המסובכת, שלח האיש את ידו לעבר הדלפק, והתחיל 'לסחוב' באיטיות את החבילות… כשכבר היו בידו, נמלטו לפתע השניים בריצה מהירה, עלו על אופנוע ופתחו בדהירה.
תוך שניות ספורות כבר נעלמו ואינם. הגנבים כאמור, חשבו שבחבילות מונחים אין- ספור שטרות, אך למעשה גנבו רק שתי עוגות גבינה בשווי ששים שקלים. בעוד שבידיו של היהודי נותרו שטרות בסכום של… אלפיים שקלים!
הגיע אפוא בעל העוגות אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, ושאלתו בפיו: כיצד עלי לנהוג עם השטרות של הגנבים שנותרו בידי, האם זכיתי בהם, או שמא הם עדיין שיכים לגנבים?
השיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: היה מקום לטעון, שבעל העוגות יוכל לזכות בשטרות שבידו, משום שהגנבים הפקירו אותם והתייאשו מהם, כאשר ברחו והותירו אותם בידו של בעל העוגות, והחליטו ששווה להם לוותר על אלפיים, כדי לזכות ב'מאות אלפים' שבחבילות. אולם, נראה שאין לטעון כן, משום שהפקר השטרות של אותם ברנשים הוא 'הפקר בטעות', (שכן מעולם לא היו מפקירים אותם אלו היו יודעים שהם נוטלים תמורתם חבילת עוגות), והדין הוא שהפקר שנעשה מחמת טעות אינו הפקר (יעיין בתוספות בפסחים נ"ז. ד"ה אלא). עוד יתכן לטעון שלא התייאשו מכספם, מאחר והם יודעים שבעל העוגות הנו יהודי צדיק ובעל חסד, וישיב לידם את השטרות לכשימצאו אותו.
ולכן, יש להורות לבעל העוגות, שאת דמי שתי עוגות הגבינה יטול לעצמו משטרות הגנבים, אולם את שאר הכסף יפקיד בידי גמ"ח נאמן, עד שיגיעו הגנבים לקבל את כספם.
(אחת שאלתי)