כתובות מ
מהי הטענה ב'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים'?
איזהו בושת
הלבן חטאינו כשלג וכצמר כמה שכתוב, לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.
הרה"ק בעל ה"בני יששכר" זי"ע מביא בכמה מקומות בספרו פירוש יקר ביותר מרבינו הרמ"ע מפאנו זי"ע (עשרה מאמרות, מאמר חיקור הדין ח"א פי"ב) בפסוק זה, וכה לשונו הק' (מאמרי תמוז אב מאמר ד' אות ד'): "הא דקאמר הקב"ה לכו נא ונוכחה וכו' אם יהיו חטאיכם כשנים וכו', הוא על דרך מה דקיימא לן
הגמרא בשבועות (לא.) אומרת מנין לשניים שבאים לדין, אחד עני לבוש סמרטוטין ואחד עשיר לבוש איצטלית בת מאה מנה, שאומרים לעשיר לבוש כמוהו או הלבישהו כמותך, שנאמר מדבר שקר תרחק. ומסביר שם רש"י את הטעם שאומרים לו כך הדיינים: שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ויאמר איך יאמינו בית הדין על אדם חשוב כזה.
ביאור נפלא בעומק המאמר מבאר הגה"ק רבי חנוך צבי הכהן מבענדין זי"ע, חתנו של הגה"ק בעל ה"שפת אמת" זי"ע, בספרו "יכהן פאר", בדרוש הספד שנשא על הכהן הגדול בעל ה"חפץ חיים" זי"ע, וכך הם תוכן דבריו:
כי הנה זה דבר ברור, שכל הדין שאומרים לעשיר "לבוש כמותו" או "הלבישהו כמותך", לא נאמר אלא כשהעני מרגיש "מבוזה" ו"מבויש" במלבושו לעומת מלבושו של העשיר, שאז צריכים בית דין לדאוג שלא יסתתמו טענותיו, ולפיכך מורין הם לעשיר "לבוש כמותו" או "הלבישהו כמותך". אבל לו יצוייר שיכנס עני לבית הדין ואינו מתבייש כלל בבגדו, ואדרבה – עוד מתגאה שיש לו מלבוש 'נאה'… בודאי שאין העשיר מחוייב להלבישו כמוהו, שהרי לא יסתתמו טענותיו במלבושים "מכובדים" כאלו לפי דעתו…
והנה כן הדבר ממש במלבושי החטאים שלנו, לוּ מגיע האדם לבית דינו של הקב"ה והוא מתבייש במלבושיו, ורוצה שתבלענו האדמה ולא יעמוד במלבושים מגואלים שכאלו לעומת מלבושיו יתברך, או אז נוהג עמו הקב"ה כמידת הדין של "הלבישהו כמותך", שהרי הבושה של אותו אדם במלבושיו היא תשובה שלימה, כדאיתא בגמרא (ברכות יב, ב) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלים לו על כל עוונותיו.
אולם אם כשמגיע לדין עדיין נח לו בבגדיו, ואולי עוד מתגאה בהם, או אז מענישו הקב"ה כדת וכהלכה, שהרי אין צריך לנהוג עמו בדינא ד"הלבישהו כמותך", שהרי נח לו בבגדיו, ויש לנהוג עמו בכל חומרת הדין והמשפט, כדכתיב (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ.
לכן פותחים את אמירת הסליחות במילים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים", בכדי להראות להקב"ה שאנו בושים במעשינו, וממילא, הוא חייב להלבין חטאינו כשלג וכצמר…
(גליון פנינים)