כתובות לה
השולח טעה בספרה אחת, ומאתיים הדפים פלטו מפקס של אדם אחר
ומכה נפש בהמה ישלמנה (ויקרא כ"ד, י"ח).
ראובן הינו תלמיד חכם שעמד לפני הוצאה לאור של חיבור חשוב הכולל תשובות בהלכה. טרם הורדת הספר לדפוס, ביקש משמעון ידידו, שיעבור ויבקר את החומר, שכולל מאתיים דפים, ושמעון נענה לבקשה בחיוב, ומסר לראובן את מספר הפקס בביתו. אך דא עקא, טעה ראובן בספרה אחת (בקידומת), וכעבור כמה שעות התקבל בביתו טלפון נזעם, "מה עשית לי, יצאו מאתיים דף מהפקס שלי, שאיני יודע מה הם ועל מה הם, וגם בזבזת לי את כל טנק הדיו!…"
להעביר את הדפים לשמעון לא היה שייך, כי הוא מתגורר באזור מרוחק (והמשלוח לשם כרוך בעלות וטרחה), וכעת תובע מקבל הדפים מראובן לשלם לו את הפסדו, כי אין לו מה לעשות עם הדפים הללו. ראובן טוען לעומתו, שאולי פטור, כי לא התכוון להזיקו כלל. ושלחו אל מו"ר שליט"א את השאלה: האם צריך ראובן לשלם עבור הדפים והדיו?
השיב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
מן הדין, ברור שראובן השולח חייב לשלם למקבל הדפים, כי אדם מועד לעולם, וחייב על נזקיו בין בשוגג בין מזיד, בין באונס בין ברצון (כמבואר בבבא קמא כ"ו.), ולשלוח כמות כה גדולה של דפים מבלי לבדוק היטב ולוודא שהחומר יישלח ליעדו, הרי זו פשיעה, ולכן חייב לשלם.
אולם, אם המקבל אוהב ה' ותורתו, ראוי שלא יתבע את דמי הנייר והדיו, שהרי הם דברי תורה וחביבים מאוד. הגע עצמך, מלך ששלח בטעות למאן-דהוא דברי הגות ומכתבי מלכות, וכי המקבל יתבע את המלך על בזבוז הנייר והדיו, הרי פשוט שיאמר שיקרים הדפים עבורי, וגם אם אין להם 'שוק', בכל זאת מהמלך יצא הדבר, והריני מתכבד בהם.
ומסופר במסכת סנהדרין (ל"ט.), שאמר הקיסר לרבן גמליאל: אלוקיכם גנב הוא, דכתיב (בראשית ב', כ"א): וַיַּפֵּל ה' אלוקים תרדמה על האדם ויישן, ויקח אחת מצלעותיו! בקשה בתו: תן לי שופט אחד אחד. שאל הקיסר: למה לך? השיבה לו: ליסטים באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו כוס של כסף, והניחו לנו כוס של זהב. אמר לה: הלוואי שיבוא עלינו בכל יום. אמרה לו: ולא טוב היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו אשה?!
גם בענייננו נאמר – הרי הלכה בידינו (שו"ע יו"ד סי' ע"ר ס"ב) שבקניית ספרי קודש (שיוכל ללמוד בהם את המצוות והדינים על בוריין), מקיימים את המצוות עשה של "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", ואם כן, זכות נפלה בחלקו של המקבל, שהגיעו לביתו דברי התורה שמקיים בהם את מצוות כתיבת ספר תורה, ולכן אם הוא אוהב תורה, ראוי שלא יחשיב את דברי התורה כ'נזק', אלא ישאירם בביתו, ואף אם עכשיו אין לו תועלת בהם, יתכן שבעתיד יהיה לו שימוש בהם.
(ופריו מתוק ויקרא כד כא)