מדי שנה במוצאי חג השבועות, עולים רבבות בני ישראל לפקד את שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי בירושלים. הסבה למנהג זה ברורה, מכיון שמחויבים אנו לעלות בשלשת הרגלים אל מקום המקדש ומפאת העבדה שלחג השבועות לא מתלווים ימי חל המועד, רבים מתקשים להגיע אל הכותל המערבי ביום החג עצמו, ולפיכך נהגו לפקד את הכותל המערבי בימים שאחרי החג.
שנים רבות זכיתי ללוות את בקורו של מרן הגר"ח קניבסקי בבואו אל הכותל המערבי לאחר חג השבועות. המסעות עם מרן הגר"ח הפכו אצלי בשנים האחרונות לחויה יוצאת מן הכלל, המסוגלת ללמד את המשתתפים בה רבות על דמותו הגדולה של מרן. הגר"ח נהג לקרע בבגדו בכל פעם שהוא נצב אל מול הכותל המערבי. על פי ההלכה, חיב כל אדם שלא ראה את שריד בית מקדשנו במשך חדש ימים לבצע קריעה בבגדו כמנהג אבלים, לזכר החרבן.
וכאן אני חייב הסבר. מרן הגר"ח עולה גם בכל חל המועד לכותל המערבי, אבל כיון שזה בעצומו של חג, אז אינו צריך לקרע. לכן הקריעה מגיעה או לאחר חג השבועות או בהזדמנויות אחרות בהן מרן זצוק"ל היה עולה לכותל המערבי שלא בימי חל המועד.
למרן הגר"ח הייתה חליפה מיחדת שנמצאת בארח קבוע ברכב, אותה היה לובש לפני בואו אל הכותל המערבי. 'חליפת הקריעות' היחודית היא חליפה ששמורה אצל הגר"ח זה שנים רבות, ובכל פעם הוא בצע בה עוד קריעה בשעה שהוא נגש אל הכותל המערבי.
רבים ההבדלים בין הנסיעות הראשונות עם רבי חיים אל הכותל המערבי דאז לאלו של השנים האחרונות. בעבר נהג הגר"ח להגיע ברכב שהנהג על ידי נהגו המסור הרב אפשטין, קרע קריעה והתפלל אל מול הכותל. בשנים האחרונות האופרציה בכל הקשור לבקורו של מרן הגר"ח הייתה מרכבת יותר. כבר בכניסה לירושלים ממתינות לרכבו של הגר"ח נידות משטרה, המלוות אותו עד הכותל. המוני בית ישראל היו סובבים את הרב בשעת תפלתו, והארוע כלו רחוק מלהיות פרטי.
בתמונה שלפניכם, שצלמה לפני הרבה שנים, הצלחתי לקלט את מעמד קריעת החליפה בזמן בקורו של הגר"ח בכותל. התמונה צלמה במצלמת פילם ישנה שאתה עבדתי לפני שנות דור. נזכרתי בה, בזמן שהגר"ח קרע את בגדו בפעם המי-יודע-כמה, בבקורו האחרון, ולא יכלתי שלא להתרגש.
בני ביתו של הרב ספרו לי, שאחת לכמה שנים הוא נוהג להחליף את החליפה הקרועה, משום שלא נותר בה עוד מקום לקריעות. החליפות הללו, שנקרעו בשברון לב של ממש נכח העבדה שבית המקדש אינו עומד עדין על מכונו, ודאי ילוו את הדורות הבאים ויכנסו בספר דברי הימים של גדולי ישראל.
צידה לדרך:
למדתי איך אנחנו צריכים להתאבל על חרבן בית המקדש. בכל פעם מחדש, רבי חיים קורע את החליפה ומתפלל מתי נזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.