במסע ההלוויה עמדתי כמו מאות האלפים או אולי המיליון איש שהיו שם ומיררתי בבכי על האבידה הגדולה, ואני עדיין לא תופס את גודל האבידה.
לכל אחד היה לו את הקרבה שלו לרבינו, לאחד זה היה גדול הדור, לשני זה היה המנהיג הרוחני לשלישי זה היה הכותל המערבי.
אבל לי זה היה אבא לכל דבר
במיוחד לאחר פטירתו של מו"ר אבי זצ"ל הרגשתי שרבינו הוא כמו אבא שלי. דברים שלא העזתי להתייעץ עם אף אחד בעולם, התייעצתי איתו. את כל הדברים הכי אישיים שלי חלקתי עם רבינו. מאות ואלפי פעמים דברתי איתו וקיבלתי תשובות והנחיות על כל צעד ושעל. ורבינו מעולם לא נתן לי תחושה שאני מבזבז לו את הזמן.
הרגשתי שאני יכול לפרוק אצלו הכל. אחרי שפרקתי את אשר על ליבי, הרגשתי שהוא לקח את המעמסה עליו ואני מאותו רגע אדם חדש, כי רבינו לקח על עצמו את האחריות.
אבל פתאום נבהלתי.
שמעתי במסע ההלוויה את בנו רבי שלמה מספר סיפור שלא הכרתי.
תמיד ידענו איך שרבינו מקפיד על קוצו של יוד שלא לבזבז רגע. אבל רבי שלמה סיפר בהלוויה שרבינו הפסיק את השיעור ירושלמי שהיה מוסר בשנת האבל על מרן הסטייפלער זיע"א, ושאל אותו מדוע הפסיק? ורבינו ענה בגלל שאין לו זמן להכין אותו. ורבי שלמה שאל אותו וכמה זמן לקח להכין? ורבינו ענה חמש דקות. ומדובר על חמש דקות שבהם כל כלל ישראל היו זוכים ליהנות מביאור הירושלמי על כל הש"ס. אבל לא היה לרבינו זמן מיותר, גם לא חמש דקות.
ואז קלטתי.
זכיתי אני שרבינו נתן לי מזמנו שעות על גבי שעות, אולי אלפי שעות במשך העשרים ושש שנים האחרונות, ובמיוחד בחמש עשרה השנים האחרונות שאינני יודע במה זכיתי לקרבתו הרבה של רבינו, שהסכים להקדיש מזמנו היקר בשבילי.
ואז תפסתי את גודל ההקרבה שרבינו נתן לי מזמנו היקר.
מרוב התחושה הטובה שרבינו נתן לי בכל השנים לא הערכתי מספיק מה זה לקבל דקה מרבינו, ק"ו אלפי שעות. ואז גמלה בליבי ההחלטה שאני חייב לעשות לרבינו נחת רוח בשמיים, ולהשיב במעט שבמעט של הכרת טובה, ואולי גם לכפר על הזמן שלקחתי לו.
אני מקווה שבזה שאני מוציא לאור את הספר הזה, שבעקבותיו אנשים יתעוררו מהסיפורים שמובאים כאן. זה יביא לרבינו נחת רוח בעולם הבא ואולי זה יהיה המתנה שאני יעניק לרבינו כטיפה מהים על מה שהעניק לי.
אני לא רוצה להלאות אתכם, אבל אני לא יכול שלא לשתף אתכם בכמה סיפורים אישיים קצרים, מתוך אלפי הסיפורים שהיו לי במשך השנים, ואולי יותר, שאני חושב שיביא חיזוק לאנשים.
שידד מערכות שמים
פעם הגעתי והתייעצתי עם רבינו על מספר נושאים, בסוף השיחה אמרתי לרבינו שאני מתכנן למחרת לצאת לחו"ל וביקשתי ברכה. כמובן שהנסיעה הייתה כבר מוכנה לפרטי פרטים, אבל רבינו הפתיע אותי ואמר לי אל תסע, תשאר בארץ. אמרתי לו שיש לי חובות ולכן אני נוסע, אז רבינו אמר לי גם לי יש חובות. עדיין לא קלטתי שאני מתווכח עם רבינו, ואמרתי לו שזה לא אותם חובות של רבינו, ואני חייב לגייס הרבה כסף, אבל רבינו התעקש ואמר לי תישאר בארץ והכסף יבוא אליך.
אתם בוודאי מתפלאים עלי מדוע אני מתווכח עם רבינו, אבל רבינו נתן לי תחושה כזו טובה שאפשר להתווכח איתו ואפשר לענות לו. ואת חטאי אני מזכיר היום, אני לא יודע למה, אבל המשכתי לנסות לשכנע אותו. אמרתי לו לי אין בעיה עם זה, וסיפרתי לרבינו על רב שחזר בשבת הגדול מהדרשה לביתו, ואמר לרבנית שבחמישים אחוז מהדרשה הוא כבר הצליח. והסביר לרבנית שהוא הצליח לשכנע את העניים שיסכימו לקבל קמחא דפסחא, אבל כעת נשאר רק עוד חמישים אחוז, כדי לשכנע את העשירים שירצו לתת… רבינו צחק נהנה מאוד מהסיפור והבין למה אני מתכוון. אבל אמר לי: בכל זאת תשאר בארץ והכסף יבוא אליך.
ואני מתבייש לומר שהמשכתי להתחנן לפני רבינו, שירשה לי לנסוע ואז רבינו שתק ולבסוף אמר לי: אם אתה רוצה אז תסע. בקשתי ברכה מרבינו שיברך אותי לנסיעה טובה, רבינו אמר לי באידיש בתרגום ללשה"ק: "סע לשלום ותחזור לשלום" ונסעתי.
ואני יכול להעיד על עצמי היום כי זו הייתה הנסיעה הכי גרועה שהייתה לי אי פעם, לא הצלחתי עם אף אדם! לגייס אפילו דולר אחד. רק ביזיונות ועוגמת נפש גדולה.
אחרי שבועיים בארה"ב הבנתי שזה משהו שמיימי, והחלטתי לחזור לארץ ובאותו יום הייתי כבר על מטוס בחזרה לארץ. חשבתי במטוס איזה טיפש אני, התביישתי שהיה לי צ'ק פתוח מרבינו להשאר בארץ ושהכסף יבוא אלי ובמקום זה בזבזתי אותו. בכל הדרך אמרתי לעצמי, האם עוד ניתן לתקן את המעוות או שאיחרתי את הרכבת.
עם הגעתי לארץ שמתי את פני לבני ברק לביתו של רבינו ברחוב רשב"ם ונגשתי אליו בבושת פנים ופרצתי בבכי. ושאלתי את רבינו: האם אני יכול עדיין לתקן את מה שעשיתי? לא הסברתי מה קרה, כי רבינו הבין מיד ברוח קודשו את שקרה, ורבינו אמר לי תשב ותרגע.
התיישבתי ואז רבינו מתסכל אלי במבט רחימאי ושואל אותי אתה רוצה כסף? השבתי כמובן, חשבתי בליבי שאולי יש לו קרן מיוחדת לעזור למקרים כאלו…
ואז רבינו מוציא את הארנק מהסטנדר ונותן לי מתוכו שטר של מאתיים ש"ח. חשבתי לרגע שכנראה רבינו לא הבין שאני מדבר על סכומים גדולים. כי כידוע רבינו לא ידע מה זו צורת מטבע. אבל אז רבינו אמר לי כמה מילים אני התחלתי והקב"ה יסיים, אמרתי מיד אמן ויצאתי בשמחה. הבנתי שהישועה קרובה, רבינו שידד מערכות שמים.
זה לא לקח הרבה זמן כדי לראות שרבינו פתח בפני את השער בשמים.
בדרך לירושלים התקשרתי לחבר ששיתפתי אותו בכל התקופה הזו שהייתי בחו"ל שלא הלך לי, והוא אמר: למה אתה בטלן?
תתקשר כעת לחו"ל ותנסה לממש את הברכה. יש לך ברכה מפורשת מרבינו, זה ממש צ'ק פתוח.
התקשרתי לבן אדם שרדפתי אחריו 4 שנים ולא הצלחתי להשיג אותו. אמרתי לעצמי שכעת יש לי את הברכה ושווה לנסות, בצלצול הראשון הוא ענה לי מיד וסיפרתי לו על המצב.
אני מוכרח לציין שגם לפני זה ידעתי שלקבל ממנו כסף זה תהליך ארוך, הוא היה צריך לחשוב, תתקשר יותר מאוחר, ועוד תירוצים שונים. ועד שאני רואה את הכסף – לוקח זמן רב.
אבל הפעם הופתעתי, הוא שאל אותי מיד, איך ידעת להתקשר? הרגע סיימתי עסקה גדולה, "אני לא יודע אם אני יכול להושיע אותך לגמרי, אבל אני כבר שולח לך מאתיים אלף דולר!!!" וכך היה.
הבנתי מיד שרבינו נתן לי מאתיים ומול זה קבלתי מאתיים אלף דולר, כמו שכתוב "יוסף ד' עליכם ככם אלף פעמים" וקבלתי שיעור בחוש מה זה "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". ברגע שרבינו החליט שהוא פותח לי את השער חזרה זה קרה מיד ללא שום עיכובים.
נזכרתי בדברי הגמרא בכתובות דף ק"ג שרב אומר, שלא ייתכן שרבינו הקדוש יוציא מילה מהפה וזה לא יתקיים. ורב אמר "לא סגי דלא מליך דכתיב בהו בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך". וכפי שנאמר בחז"ל לא יחל דברו, הקב"ה מעולם לא חילל את דבריו של רבינו. וככל היוצא מפיו – יעשה. מדהים!
הישועה הגיעה בדיוק בזמן שרבינו קבע
הייתה לי דירה בפרויקט שהשקעתי בשביל חתונת ילדי, הבן שלי הגיע לפרק "האיש מקדש" והיה צריך לקנות לו דירה שמתאימה לצרכים שלו, אבל הייתי צריך למכור את הדירה שבפרויקט כדי לקנות את הדירה. ולא הצלחתי למכור את הדירה 3 שנים!
יום אחד הייתי אצל רבינו והוא אומר לי "משהו מציק לך". אמרתי לו שזה נכון, יש לי דירה שאני לא מצליח למכור אותו. רבינו שאל אותי מה אתה לומד? השבתי מה אני לומד. אמר לי רבינו תלמד מסכת מכות וכשתסיים את המסכת הדירה תימכר. לכאורה משימה פשוטה. מסכת עם 23 דפים בלבד. כמובן שלא הבנתי מה הקשר בין מכות לדירה, אבל סוד השם ליראיו.
ואז היצה"ר נכנס לתמונה ולא נתן לי ללמוד, במשך שנה ויותר נסחב הלימוד במסכת מכות, והיו לי המון מניעות. כולם בבית ידעו שכדי למכור את הדירה צריך לגמור את מכות, ואני אשם שזה לא מצליח. שלא תבינו לא נכון, דברים אחרים הצלחתי ללמוד. אבל לימוד מסכת מכות, היה ללא הצלחה.
תוך כדי, היה מתווך שהיה ידוע שמצליח בבהירות למכור דירות, שדירה זו הייתה מונחת אצלו חצי שנה בבלעדיות ולא הצליח למכור, ואמרתי לו שאני מוריד את הבלעדיות ואני מביא את זה לעוד מתווכים, הוא ביקש שאני אתן לי עוד הזדמנות למכירת הדירה. אחרי חודש הוא חוזר אלי "אין לך מושג מה עשיתי אבל שום דבר לא מצליח" כאילו יש איזה כתם על הדירה שלך.
אבל פתאום הגלגל התהפך
לאחר שנה ויותר ישבתי בחדרי בבית והחלטתי שאני לא משתף אף אחד כדי שלא יהיה עין הרע, והתחלתי ללמוד מסכת מכות, דף אחרי דף, בלי לספר לאף אחד רק אני והקב"ה.
כשהייתי באמצע המסכת, ואני מקבל טלפון מהבן שלי שטיפל בדירה ושואל אותי, אבא אני שואל שאלה, אבל בבקשה בלי ענווה, ואני לא סתם שואל, האם התחלת ללמוד מכות?
אמרתי למה אתה שואל? כי את השאלה הזו נשאלתי באותה שנה וחצי בלי סוף. והודיתי לו שכעת אני בדיוק באמצע המסכת דף ט"ו. ואז הוא אמר לי "אבא, שתדע שיש קליינט רציני שמעוניין בדירה". כמובן שזה נתן לי תמריץ רציני בלימוד.
לאחר שבוע סיימתי את המסכת בשעטו"מ, ואני רוצה לגשת לשתות "לחיים" לרגל הסיום.
ובאותו רגע הטלפון מצלצל ושוב בני על הקו. אבא, ייתכן שסיימת את מסכת מכות? אמרתי לו כן. והבן אומר, מגיע לך מזל טוב! הרגע הבן אדם הודיע שרוצה לקנות את הדירה ומוכן לכל התנאים!
רבינו מבקש ממני לכתוב ספר
תמיד רבינו אמר לי שאני צריך לכתוב ספר בלימוד, בינתיים לא הצלחתי למלא את בקשתו, אבל אני מרגיש שאולי בהוצאת ספר זה שאני מתחיל למלא את בקשתו, אמנם לא בלימוד, אבל ספר שאפשר ללמוד ממנו הרבה. ואולי עוד חזון למועד אכתוב גם ספר על הגמרא.
בשנים שבהם זכיתי לקרבתו של רבינו, הרשיתי לעצמי לבקש ממנו את כל אשר על ליבי. יום אחד הצטברו לי חובות ורבינו אמר לי שרוצה לעזור לי. ושאל אותי במה אוכל לעזור לך?
הרגשתי שזה עת רצון, ואזרתי אומץ, ואמרתי לרבינו שיש לי רעיון שיכול מאוד לעזור לי.
לפני שאני ממשיך עם הסיפור המיוחד, אני חייב בהזדמנות זו להודות לבנו היקר ידיד נפשי ששמש את רבינו שנים ורבות, ומסרו הוא ובני ביתו את נפשם למען רבינו, הגאון האדיר רבי יצחק שאול שהייתה לו עין טובה אלי בכל השנים ולא מנע ממני לבקש מרבינו מה שליבי חפץ. ופעם אף אמר לי "אני לא יודע במה זכית לכזו נשיאות חן אצל אבא".
ונחזור לסיפור, אמרתי לרבינו שהעשירים בחו"ל, מתעסקים הרבה בכסף, ומאוד יעזור לי, שרבינו יתן לי שטרות ויברך אותם, ויכתוב להם ברכה אישית על שטרות הכסף, לצד מכתב אישי מרבינו על קלף, ורבינו חייך ואמר לי אני יעשה את זה בשבילך.
וככה רבינו ישב לראשונה בחייו, וכתב על מס' שטרות של מאה דולר כמה מילות ברכה וחתם עליהם את שמו עם השם של התורמים והגיש לי אותם, כולל הברכות על הקלף.
אחרי הסיפור הזה אולי מובן למה אני מרגיש כ"כ בעל חוב גדול לרבינו.
השכינה מדברת מתוך גרונו
לפני כמה שנים הכנסתי ידיד נפשי כאח לי לרבינו לברכה, ובקשתי מרבינו שיברך אותו בעוד צאצאים, למרות שהיה לו כבר שמונה ילדים. ורבינו כמובן נאות וברך אותו בזש"ק בקרוב. לאחר תשעה חודשים מבשר לי ידידי בהתרגשות שנולדה לו בת.
שאלתי אותו איזה שם הוא הולך לקרא? אז אמר לי שלאשתו יש הוא לבטים בין שלושה שמות שהשם המועדף הוא אחינועם.
אמרתי לו אולי תבוא לרבינו ולומר לו תודה על הבת ובהזדמנות זו תשאל את רבינו על השם.
אשתו לא כ"כ רצתה, כי פחדה שרבינו אולי יגיד שם אחר, אז אמרתי לו לכתוב בדף את שלושת השמות המועדפים ובתוכם אחינועם, ושרבינו יבחר את השם מתוכם.
הייתי כבר בבית רבינו וידידי הגיע מבית שמש מקום מגוריו. ישבתי בקודש פנימה עם דייני חסידות ויז'ניץ שביקשו ממני להכניס אותם להתייעצות אצל רבינו. הידיד שלי המתין בחוץ, וכיצאנו מחדרו של רבינו אמרתי לו תמתין אני יוצא ללוות את האורחים שלי – הדיינים ושאחזור ניכנס יחד לרבינו.
כשחזרתי לבית רבינו אני רואה אותו עם פנים נפולות. שאלתי אותו מה קרה? והוא אמר שמישהו מהגבאים הכניס אותו פנימה, אבל רבינו לא מוכן לאף אחד מהשמות שהיו בפתק, והציע את השם אסתר. ואז אומר לי שלא יודע מה לעשות, הרי אשתי בכלל לא רצתה לשאול, מה אני אומר לה?.
אמרתי לו אל תדאג, אני ייכנס שוב פעם עם הפתק. עבר כבר עשרים דקות שאז שהיה בקודש פנימה, והספיקו באותו זמן לעבור עשרות אנשים. רבינו עיין בפתק ואמר לי כבר אמרתי אסתר. כאן הבנתי שזה משהו שמיימי. ועמדתי בצד והתחלנו לחשוב עם ידידי איך מודיעים את זה לאשתו. ורבי יצחק שאול שעבר בדיוק במקום שאל למה אתם בדאגה?
הראתי לו את הפתק וסיפרתי לו מה קרה. והוא אמר אני לא מבין הרי אחינועם זה שם שאבא ממליץ. כי זו הייתה אשתו של דוד המלך ושל שאול המלך, ולא ברור למה אתם קבלתי תשובה אחרת. הוספתי לו שזה כבר פעמיים, ואז הוא הציע "בואו תחכו עוד שעה עד לסוף קבלת הקהל ואז אני אשאל אותו".
ידידי היה לחוץ מזה, הוא פחד שהרב יקפיד שכבר שלושה פעמים שואלים את אותה שאלה. אמרתי לו שלא יידאג, רבינו אף פעם לא כועס, אתם כבר זוכרים מה היה בסיפור הראשון… בסוף קבלת הקהל, רבינו התארגן למנוחה, ורבי יצחק שאול נגש לשאול את רבינו. ופתח ואמר: אבא, אתה תמיד אומר שאחינועם זה שם מאוד טוב כי זה שם של אשת שאול המלך ואשת דוד המלך. נכון? רבינו הגיב, "כשר", ואז רבינו הוסיף "אבל למה אנשים מחפשים שמות מוזרים, בזמן שאפשר לקרוא שם כזה יפה כמו אסתר!".
אמרתי לידידי מהשם יצא הדבר!, השכינה הקדושה קבעה ואין מי שיכול לשנות את ההחלטה. כמובן שהיה צריך להסביר לאשתו שהבת הזו היא בין הילדות היחידות בעולם שיכולה לומר שזה השם שמרן שר התורה התעקש לתת לה, וזו זכות נדירה שלא הרבה זוכים לה. ותהיה מאושרת בשמה שנקבע ברוח הקודש של רבינו.
אבל הסיפור הזה לא היה חד פעמי, ראינו תמיד שהקב"ה שם לרבינו בפה את המילים שהיו דברי אלוקים חיים ושכינה מדברת מתוך גרונו. וכפי שרבינו היה אומר "את אשר ישים השם בפי אותו אדבר".
אתה צריך לשלם על זה
וסיפור לסיום הבן שלי היה נשוי שלוש שנים ולא היה לו ילדים, לילדים מתחתיו כבר היה ילדים והיה כבר קצת לחץ. אמרנו לו את הסגולות שתמיד רבינו אומר, לעשות הבדלה על היין ולהתחיל לגדל זקן, הוא עשה את הסגולות ובינתיים אין ילדים.
לאחר תקופה היה חתונה בבני ברק לבן אחי באולם "ארמונות חן" שקרוב מאוד לבית רבינו, והצעתי לבן שלי איתי להתברך אצל רבינו. כמובן כששמעו זאת בחתונה, אז כל האחים שלי והאחיינים שלי ביקשו להצטרף, וכולנו הגענו כולנו לבית רבינו.
הבית היה מלא אנשים, הגעתי בלי לתאם. מיד הבנתי שזה לא מתאים כעת, היה נראה שרבינו רוצה לחזור ללמוד, הרב אומר כעת רק "בוה"ה". אמרתי לבן שלי בוא נחזור לחתונה, כי אני מחכה לעת רצון. אבל כבר היה מידי מאוחר מכיוון שפתאום הנכד ר' יעקב ישראל שואל אותי מה אתה רוצה? סבא מסתכל עליך, היה נראה שרבינו רוצה לדעת בשביל מה באתי.
רבינו מסתכל עלי, אמרתי לרבינו: זה הבן שלי שאני כ"כ הרבה מבקש בשבילו, הוא כבר גידל זקן ועושה הבדלה על היין. מה שהרב אמר ואין לו עדיין ילדים. רבינו לקח את ידו ולחץ אותה בחום.
ופתאום בהפתעה גמורה רבינו מרים את עיניו הקדושות ומסתכל לתוך העיניים של בני. לא דקה ולא שתיים אלא שלוש דקות תמימות שרבינו בוהה עליו. במושגים של רבינו זה היה נראה נצח. הבן שלי רועד, מה קורה כאן? והנכד רואה את הלחץ של הקהל מאחורה ומבקש: סבא, הוא רוצה ברכה לילדים.
אך רבינו לא היה איתנו בכלל, הוא היה בעולם אחר. בספרי חסידים זה מקובל המושג להוריד נשמה. פתאום הרב הוריד את עיניו הקדושות וחיוך נראה על פניו ופונה לבן שלי:
אבל תצטרך לשלם על זה, אתה יודע!
ורבינו אומר: אתה תצטרך לגמור את הש"ס בתמורה. הבן שלי פונה אלי ואומר לי שאומר לרבינו שהוא מסכים. רבינו חזר ללימוד הגמרא תוך כדי שרבינו מחזיק לו עדיין את ידיו. אני אמרתי לרבינו לו בני מסכים, אז יהיה לו ילדים? שאלתי. ורבינו אומר, אבל לסיים את הש"ס בשנה!
אמרתי לבני אתה מסכים? צריך לגמור את זה בשנה. והבן שלי שהרגיש שזה עת רצון שעוד רגע הוא חולף, אמר לי מיד: אני מסכים. חזרתי עם התשובה, ואמרתי לרבינו בני מסכים, אבל רבינו מבטיח לו ילדים?
ואז הרב אומר: אם הוא יקבל על עצמו בתוך תשעה חודשים אני מבטיח. ורבינו בירך בכל הלב.
יצאנו החוצה ובני אמר לי שיש לו סחרחורת אם אני מחשב נכון זה אומר שצריך ללמוד 13 דפים כל יום!
מאותו רגע הבן שלי עזב את הכולל והתחיל ללמוד כל הימים והלילות, קבלתי ד"שים מאנשים שרואים אותו בבית כנסת, שלומד עד אמצע הלילה, כמובן שמשפחתו התגייסה לעזרתו.
לאחר חודש וחצי, הייתי בחו"ל והבן שלי מתקשר ואומר לי "אני רוצה לבשר לך שיש לנו בשורה טובה".
כשהגעתי לארץ נסעתי מיד לבית רבינו, ובישרתי לו שהברכה שלו פעלה כבר. ורבינו הגיב בפשטות: אתה רואה אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעינייך. ככה רבינו הגיב לברכות שלו. רבינו ראה את הברכה שלו, כיהודי שבירך מכל הלב ולא כצדיק גוזר.
לסיום, אני מוכרח להוקיר תודה לבני מרן זצוק"ל, לחתנים היקרים, לנכדים המיוחדים, ולכל בני הבית שזכו לשמש את רבינו זצוק"ל במסירות, ולעזור לכל עם ישראל ולי הקטן בפרט. ואני אומר לכם שזו לא הייתה עבודה קלה…
אני רוצה להציב כאן מצבת זכרון וברכה מיוחדת לאשת חבר הרבנית בת שבע אסתר קנייבסקי ע"ה שהיה לה עין טובה כלפי, וזכיתי לארח אותה ואת בני המשפחה פעמים רבות, והזכות הזו תעמוד לי.
אני עדיין לא מעכל את העובדה שאבא שלי – רבינו, כבר לא איתנו, אני בוכה ובימים ובלילות, ולא נרגע, כי אי אפשר להרגע אחרי כזו אבידה של גדול הדור שנפטר, ולא סתם גדול הדור, אלא אחד שהקב"ה שתל אותו בדור יתום כשלנו, אבל היה שייך עשרות דורות אחורה. אבל לנו הוא השאיר צוואה אחת, שנלמד משהו מהנהגותיו. ואת זה אנחנו יכולים וחייבים לעשות.
בסיום אני חייב להודות לאבי מורי איש החסד רבי שמואל יצחק ב"ר יום טוב ליפמן שטרן זצ"ל, שנפטר בי"ב אב תשע"ב, אשר השריש לנו את אמונת החכמים ורק בזכות זו קרבתי את עצמי לרבינו וזכיתי בעקבות זה לקיים מצוות "ולדבקה בו".
מתוך הספר בצילו על מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל מסדרת הספרים בצילם של גדולי ישראל. שהוציא הצלם החרדי שוקי לרר.