יבמות קיד
מדוע התעניין הגרמי"ל לפקוביץ האם מקובל להניח עציץ על הרצפה?
בעציץ שאינו נקוב
כשבידה עציץ פורח, עמדה האשה קשת הלב בפתח הבית. הרבנית אשת הרה"ג רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל מכניסה אותה במאור פנים, היא מכירה אותה זה זמן רב, אשה זו מגיעה תדיר לשפוך את לבה בפניה, והרבנית מאזינה לה ברוב קשב, מבינה ללבה, מייעצת לה ומטיפה אגלי נוחם לנפשה. עתה מצאה הזדמנות להשיב מעט לרבנית, ולהביע את הערכתה בעציץ זה לקראת שבת הקרבה.
הרבנית בלבה הרחב, הכניסה את האשה אל החדר הפנימי, המפה הלבנה כבר פרוסה היתה על השולחן לכבוד השבת, וכשהיא מודה לה על התשורה הנפלאה, הציבה הרבנית את העציץ במרכז השולחן.
לבה השבור של האשה התרחב מרוב אושר, אור עלה בעיניה, למראה החשיבות שהרבנית מייחסת למתנתה.
אך יצאה האשה מן הבית, נכנס הרה"ג רבי מיכל יהודה אל החדר וראה את העציץ על השולחן, שיבח את המתנה, אך העיר: "אבל מה נעשה בשבת? הרי אסור להסירו מעל השולחן, איך נאכל כך?" – אך להוריד את העציץ, לא יעלה על הדעת – "הרי אם היא תכנס ותראה שהורדנו את המתנה הכל כך יקרה בעיניה, היא עלולה להיפגע. מה הפתרון? מה נעשה?" – שאל ספק את עצמו ספק את הרבנית.
והרבנית משיבה כנגדו: "עציץ אפשר להניח גם על הרצפה, בפינת החדר. זה דבר מקובל ומכובד בהחלט".
"האמנם כן? אכן בטוח שכך מקובל?" – ביקש רבנו לוודא.
"אין ספק" – השיבה הרבנית – "בטוחני בלא כל ספק, שהיא תשמח גם כשתראה את העציץ על הרצפה".
רק לאחר שהתברר כי אין כאן כל חשש וסרך של פגיעה, רווח לו, והסכים להצעה להניח את העציץ בפינת החדר.
(הרה"ג ר' ישראל ליוש שליט"א)