יבמות קט
מה ארע שנצרכו לתת ערבון תמורת המהרי"ל דיסקין?
ומן הערבונות
פעם סיפר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל על האופן בו גלגלה ההשגחה העליונה את בואו של המהרי"ל דיסקין זי"ע לירושלים. את הדברים שמע מרן מדודו זקנו הגאון רבי שמחה זעליג ריגר זצ"ל, שאת חלקם הוא סיפר לו בסוד ואסר עליו לפרסמם בשעתו, מהסיבות שיסופרו להלן.
בזמן שהיה המהרי"ל דיסקין רבה של העיר בריסק, בא לפניו דיון אודות עשיית גט, שהבעל יצא לתרבות רעה ל"ע ודרש סכום כסף גדול מאוד – סך שלשת אלפים רובל בעבור הסכמתו לגרש. לא היתה ברירה, וקרובי האשה אספו את הכסף ברוב עמל, והפקידו אותו אצל המהרי"ל זצ"ל שישמור עליו ויתנו לבעל.
בדיוק באותו היום בא לבית המהרי"ל בחור צעיר כבן 18 ורצה ללמוד אצלו. היה זה רבי יוסף רוזין זצ"ל, שהתפרסם לאחר מכן כהגאון הרוגאצ'ובער, והוא נשאר ללון אותו לילה בבית המהרי"ל. דרכו של המהרי"ל היתה ללמוד כל הלילה מבלי לישון על מיטתו, ובאותו לילה שם את המזוודה עם הכסף לידו כדי שיוכל להשגיח עליו. והנה תוך כדי לימודו חטפתו תנומה קלה, וכשהתעורר ראה שהאור בבית כבה. תיכף הבין מה קרה כאן… ואכן נתברר שבאו גנבים, שהיו מעגלוני המקום, וניצלו את הרגעים שבהם התנמנם וגנבו את המזוודה עם שלשת אלפי הרובל.
מיד כשראה זאת המהרי"ל חשב לעצמו: בי מן הסתם לא יחשדו, שכן אני רבה של העיר. אכן הרי היום הגיע לביתי הבחור רבי יוסף רוזין, ומי יודע אם לא יחשדו בו בדבר [ובפעם אחרת אמר מרן הגראי"ל טעם נוסף, שהמהרי"ל חשש שלרב יהיה מי שידאג ויתאמץ להצילו, אבל בחור צעיר מי יפדה אותו]. העיר המהרי"ל מיד את הבחור ואמר לו שהוא מוכרח לישון במקום אחר, ולקח אותו לביתו של הרב משה אהרן וייצבלום זצ"ל, דודו של מרן, רב העיירה קוטולנא שהיתה קרובה מאוד לבריסק ורק נהר הפריד ביניהם, ושם נשאר הרוגאצ'ובר.
בשעה שסיפר רבי שמחה זעליג את המעשה למרן זצ"ל, היה זה כבר שנים רבות לאחר מכן, אבל אעפ"כ הזהירו בכל לשון שישמור הדבר בסוד, וזאת מכיון שתיק החקירה לא נסגר והגאון הרוגאצ'ובער עדיין בחיים, וא"כ יכולים לעשות עוד לו צרות על הגניבה…
בפועל, הבעל אכן התלונן על המהרי"ל, והשלטונות עצרו אותו והעבירו אותו לקובנה. מרן הסביר כי באמת לא היו אמורים לחשוד בו, לפי מעמדו והכבוד שרחשו לו, אולם באותה תקופה נתפס כומר שגנב זהב מכנסיה, והדבר היכה הדים וגרם בושה לנוצרים, לכן ראו עכשיו הזדמנות להציל את כבודם והשקיעו מאמצים כדי להרשיע את המהרי"ל.
לקראת יום הכיפורים נתנו היהודים ערבון גדול מאוד ע"מ שהמהרי"ל יוכל להשתחרר ולשהות ביוה"כ בבריסק. רבי שמחה זעליג, שהיה אז כבן י"ג שנים, סיפר למרן כי הרכבת בה נסע המהרי"ל הגיעה מאוד מאוחר, כשעתים לפני כל נדרי, ובכל זאת כל תושבי בריסק והוא ביניהם המתינו לו שם כדי לקבלו. מיד בצאת הצום הבריחו את המהרי"ל מהעיר, היות וכאמור התובע ניסה בכל כחו להרשיעו, ואם לא היה נמלט היה בסכנה. למחרת יוה"כ הגיע המהרי"ל לברלין ומשם נסע לארץ ישראל.
כך סיבבה השגחה שהמהרי"ל יבוא לארץ ישראל ויחזק את הישוב בירושלים, הסביר מרן. כי אחרת, בלי כל הענין הזה, מה היה חסר לו בבריסק, ואיזו סיבה היתה גורמת לו לבוא לירושלים.
(ע"פ 'מזקנים אתבונן' ח"ג)