יבמות קח
מדוע מתחילים עם הילדים בפרק 'אלו מציאות'?
בעלה זכאי במציאתה
מרן הגרש"ז אויערבאך סיפר, שפנו אליו מהנהלת תלמוד תורה, שרצו לשנות המנהג להתחיל עם הילדים בפרק 'אלו מציאות', שיש בו הרבה קושי לילד, וטענו שעדיף ללמוד מסכת 'ברכות', שהילד יבין יותר.
אמר להם הגרש"ז: "מה אתם חושבים, אלו הקדמונים שכבר הנהיגו סדר זה, להתחיל 'אלו מציאות' היו פחות חכמים מכם? אלא אומר לכם: גם אני חשבתי לא אחת, למה מתחילים עם הילדים 'אלו מציאות?', וחשבתי שהרי עיקר יראת השמים היא, להיזהר בממון חברו, א"כ, ילד בתחילת לימודו, רוצים להחדיר בו יראת שמים, ממילא מתחילים 'אלו מציאות', שהילד ידע שלנגוע, חלילה, בממון של אחר הוא 'אש', וגם אם אתה מוצא מציאה, לא הכל מותר, יש דברים שמותר ויש דברים שאסור".
לכל אדם לא עולה במחשבה, חלילה, לגנוב ולגזול מאחר, ואף על פי כן אמרו בגמרא שרוב אנשים נכשלים באבק גזלה. והאיך זה יתכן? אלא, גניבה וגזלה אינו רק אם נכנס לבית חברו ולוקח חפץ, זה ודאי רחוק משכלנו.
אך לקשקש על שולחן בכיתה, זה 'לא נורא'… דע לך שזה ג"כ אבק גזלה! לעלות עם רגליים על הכסא ואח"כ ישב שם אדם ויתלכלך, זה גם כן איסור!
בדרשות 'משמר הלוי', הביא ששמע מאיש אחד בפתח תקוה, שהיה בשעת המעשה: ביום ששי אחר הצהריים, ה'חפץ חיים' הלך למקוה, והוא ראה שם יהודי שכבר עומד במצב הכן להתרחץ, אך הוא מסתכל בשקית ומגלה שאין שם סבון. העיקר חסר מן הספר, הוא הלך למקוה להתרחץ, ואת הסבון הוא שכח בבית. הוא ראה שמונח שם על הספסל חתיכת סבון שחבר שלו הניח, והוא לקח אותו והתכונן להתרחץ. אמר לו ה'חפץ חיים': "טייערע ברודערקע! אח יקיר! אתה צריך לדעת, הרי בשביל מה אתה לוקח את הסבון? בשביל להתרחץ ולהיות נקי? בסבון הזה כשמתרחצים בו נהיים יותר מלוכלכים ממה שנכנסו למקוה"…
(מתוך 'מידות והנהגות טובות' עם עובדות מגדולי הדורות)