יבמות קו
מדוע חשדו בני ישראל במשה בענין נדבות המשכן ובמעשה העגל לא חשדו באהרן?
כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
בני ישראל חשדו במשה רבינו בענין נדבות המשכן ובשל כך, הוצרך משה לערוך לפניהם את "פקודי המשכן" ולהראות להם חשבון מדוקדק שכל הכסף והזהב הגיע בשלימות למלאכת המשכן…
שאל הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל: לא ברור מדוע בעת שהתרים משה רבינו את בני ישראל למלאכת המשכן, בקשו ממנו חשבון מדוקדק על התרומות, ואילו כאשר התנדבו לחטא העגל, שם תרמו זהב רב ולבסוף "ויצא העגל הזה"- מכל התרומות הרבות נוצר רק עגל קטן, ודווקא שם לא ביקשו דין וחשבון כלל?!…
ועוד – המשיך הרב ושאל – מדוע תופעה זו חוזרת על עצמה בכל הדורות, שמגבאי הצדקה תובעים דין וחשבון, ואילו ממאספי כסף "לעגלי זהב" למיניהם לא מבקשים דבר?!
אף פעם לא שמענו מישהו שביקש ממגייסי תרומות להצלה של פליטים מחו"ל או הצלה ממפגעי טבע, דין וחשבון על סך הוצאותיהם ומה נתנו באמת?!
אלא – השיב רבי זלמן – כל יהודי בפנימיותו הוא חפץ ומחפש לעשות אך טוב. ובאמת כך מסביר הרמב"ם את הסיבה שכאשר יהודי אינו רוצה לקיים מצווה מסוימת כופין אותו עד שיאמר: "רוצה אני"! כי יהודי בפנימיותו הוא רוצה גם רוצה…לקיים מצוות! לכן בכל פעם שיהודי תורם למען מטרה חשובה – הוא דורש דין וחשבון האם נוצל כספו כראוי! לא כן הדבר כאשר אדם נכנע ליצרו הרע והוא נותן מכספו עבור "עגל הזהב" ודומיו, כבר בשעת מעשה, ליבו נוקפו על מעשהו זה ובתוך תוכו לא אכפת לו כלל אם תרומתו לא תגיע ליעדה. בפנימיותו הוא שמח אם גבאי "עגל הזהב" ימעלו קצת בתפקידם…
(גליון אהלה של תורה)