יבמות קד
מה היו שלושת התירוצים של האמרי אמת על קרבנו של רבי ישמעאל בן אלישע?
הגמרא במסכת שבת (יב:) אומרת לא יקרא לאור הנר שמא יטה. ומספרת, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר! רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה.
בשנת תרפ״ו, כאשר שהה האדמו״ר בעל ״אמרי אמת״ מגור לצרכי בריאותו בעיר המרפא קרלסבאד, ניגש אליו באחד הימים יהודי למדן וביקש ממנו ביראת הכבוד להאיר את עיניו בקושיא שעלתה בראשו: מדוע כתב ר׳ ישמעאל בפנקסו שלכשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה, והרי מן הגמרא (ברכות ז.) עולה שרבי ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול, שהדין הוא שאינו מביא חטאת בשגגת מעשה בלבד, ואפיל ואם שגג גם בהוראה – יש לו, לכהן גדול, להביא פר הבא על כל המצוות ולא כשבה או שעירה כשאר חטאות היחיד, ואם כן מדוע כתב ״שמינה״ בלשון נקבה?
השיבו האדמו״ר מגור על אתר שלושה תירוצים בזה אחר זה:
א. כהן גדול המביא פר הבא על כל המצוות, ושפטור לגמרי בשגגת מעשה גרידא, אינו כי אם זה שנמשח בשמן המשחה, אבל רבי ישמעאל בן אלישע חי בבית שני, ואם כן היה מרובה בגדים בלבד, וקרבנו חטאת, ככל יחיד.
ב. משחרב בית המקדש והוצרך לרשום על פנקסו – לא היה יותר לרבי ישמעאל דין כהן גדול, ודומה מצבו לכהן גדול שעבר מחמת מום וכדומה, שלגביו מצינו בראשונים שדינו לגבי קרבנות הוא כדין כהן הדיוט.
ג. יש דיעה בתוספות (יבמות קד. ד״ה אמר) שהיו שני ר׳ ישמעאל בן אלישע ,ואם כן נוכל לומר שזה שכתב על פנקסו אינו זה המוזכר במסכת ברכות שהיה כהן גדול, ואם כן בטלה הקושיא מעיקרא.
(כמוצא שלל רב ויקרא עמ' עב – מפי האדמו״ר רבי יצחק וינברג שליט״א מטולנא — ״ראש גולת אריאל׳; עמוד שפה)