יבמות ק
כיצד שלח הרמב"ם את משרתו הגוי להביא לו יין ולהרוג עגל לסעודה?
ועל קללתו של זה
כאשר בלעם בא לקלל את עם ישראל, וחיפש חסרונות בעם ישראל, כדי שתחול עליהם קללתו, אומר לו בלק אל המקום שהוא לוקח אותו לראותם: "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג, יג), שבזה רצה בלק לומר לבלעם: תסתכל על עם ישראל רק על קצהו, ואז תמצא בו 'מומים ופגמים', אבל "וכולו" – אם תתבונן בכולו בכל מעלותיו, "לא תראה".
נפלא למתבונן – אם נסתכל בכל אדם על כל האדם, את כל צדדיו ומצביו, ובוודאי נמצא בו 'כף זכות'!
***
כידוע, בתחילת דרכו של הרמב"ם היו בעם ישראל שחששו קצת ממנו, ספרו הגדול 'היד החזקה', תפס מאד חזק וכולם ראו גדולתו, אבל הרמב"ם, כידוע, חיבר גם את ספר 'מורה נבוכים' בו הוא מנסה להראות לנבוכים בדרכי האמונה ותועים בדרכי החיים, את דרך האמת, וספר זה כיון שיש בו יצירה פילוסופית, ופחדו שהוא יכול לשבש את אלו המאמינים, שיראו בו ספקות ותהיות שלא היו להם, ויבואו לשיבוש ח"ו.
חכמי ישראל אשר בגרמניה, החליטו לשלוח שליח מיוחד לרמב"ם שיתהה על קנקנו, לשליח קראו רבי מאיר, והוא נכנס אל הרמב"ם שהזמינו לסעודה עקב בואו ממרחקים.
רבי מאיר התיישב ליד השולחן ואז חשכו עיניו: הגישו לשלחן תבשיל שהיה נראה ממש כיד אדם! בחילה ממש כבשה את מעיו, וסרב להביא האוכל לפיו, וכשהוא מזועזע מהמחשבה שהנה הרמב"ם הגדול ח"ו 'אוכל בשר אדם'??
לאחר גמר המנה הזו, והנה הרמב"ם קורא למשרתו: "פטרוס! רד בבקשה למרתף והבא לנו יין עתיק לכבוד האורחים!". רבי מאיר המשיך להזדעזע, וכי הרמב"ם ח"ו בא להתיר 'יין נסך' ונותן למשרתו הגוי להביא יין?
רבי מאיר כבר לא יכול היה לעמוד בזה וביקש לפרוש למנוחתו, והנה בלכתו מסלון האורחים, הוא לא מאמין למשמע אוזניו: הרמב"ם אומר למשרתו, הלא יהודי: "פטרוס! לך והרוג את העגל, כדי שנוכל מחר לעשותו לסעודה לכבוד האורחים!".
זה כבר היה יותר מדי בשביל רבי מאיר, להרוג בהמה בלי שחיטה?! ומחשבותיו על הרמב"ם ש'עד כדי כך התרחק מאורח החיים היהודי', זעזעו אותו עד מאד.
הוא לא נרדם באותו לילה, הוא אמר לעצמו: "עיני ראו ולא זר, אבל איך יאמינו לי על כאלו דברים מזעזעים?!"
והנה למחרת בבוקר, החליט לפני שהוא חוזר לגרמניה, שייגש ישירות לרמב"ם ויגיד לו את סיבת בואו, וידרוש הסברים על מעשיו התמוהים.
עוד לפני שעשה מעשה, כבר דפק שליחו של הרמב"ם ובקשו להיכנס לרבו הרמב"ם. נכנס הוא לרמב"ם, ועוד לפני שפתח את פיו אמר לו הרמב"ם: "יודע אני מאין באת ולשם מה, ראיתי גם את פליאתך על כל מה שקרה בסעודה, אבל בא תשמע את ההסברים לכל שהתרחש, ותבין כמה אסור לשפוט אדם לפי מראה עיניים, גם כשזה נראה לך ברור ללא שום צד אחר!"
התחיל הרמב"ם למנות את הקורה אתמול: "מה שראית את ה'יד אדם' שהביאו לאכילה, זה ירק מיוחד במינו הגדל בארצנו ואינו מצוי אצלכם, ומראהו באמת כמראה יד אדם, זהו ירק בריא מאד ואני נוהג לאוכלו, כי אני מקפיד על אכילת אוכל בריא. ובקשר ליין נסך בידי משרתי 'הגוי' – אומנם לפי מראהו ושמו נשמע שהוא גוי, אבל האמת שהוא יהודי, יהודי כשר שמקפיד על קלה כבחמורה". ואז גילה הרמב"ם לרבי מאיר, שגם אחד מחכמינו ז"ל קראו לו 'פטרוס', הלא הוא רבי יוסי בר פטרוס, והוא מופיע בבראשית רבה, וכן בירושלמי כתוב ש'רבי יוסי בר פטרוס' היה מחותנו של ר' יהושע בן לוי. התמלא רבי מאיר בבושה, על שחשד ברמב"ם מחוסר ידיעה.
ואז הגיעה התמיהה העצומה על העגל שנהרג לסעודה בלא שחיטה, לזה היה נראה שאין שום צד זכות, המילים של הרמב"ם עדיין הדהדו בחלל החדר: 'לך תהרוג עגל בשביל הסעודה מחר!'…
אמר לו הרמב"ם: האם אתה יודע שיש מושג בתלמוד של 'בן פקועה', והיינו עגל שהיה במעי אמו כשנשחטה כדין, הדין הוא שהעגל לא צריך שחיטה וכשר בשחיטת אמו, זה מה שקרה לנו אתמול, ששחטו בהמה שהיה במעיה עגל, ואותו עגל לא צריך שחיטה כלל.
כמובן שיצא רבי מאיר אחר בקשת הסליחה מהרמב"ם, והפיץ בכל קהילות ישראל על תוקף גדולתו של הרמב"ם!
(דרשו – הרה"ג ר' בנימין בירינצוויג שליט"א)