יבמות צט
מדוע נמנע הבית הלוי לאכול את העוף שקיבל מרבי יהושע לייב דיסקין?
צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן
בספר 'אורחות חסידיך' הביא מעשה מופלא שקרה עם מרן ה'בית הלוי', כשביקר בעירו של מרן רבי יהושע לייב דיסקין, ובסיום הביקור כשנפנה לדרכו, אמר לו רבי יהושע לייב דיסקין, כי להערכתו לא יספיק להגיע אל העיר סלוצק בשעות המוקדמות של ערב יום הכיפורים, ומאחר שמצווה לאכול באותו היום לקיים "בתשעה לחודש בערב", לכן נתן ר' יהושע לייב בידו של ה'בית הלוי' שקית עם חלקי עוף מבושל, על מנת שכשיהיה בדרך בתשיעי לחודש יוכל לקיים את מצוות האכילה.
כך הווה, ובערב יום הכיפורים כשהיה הבית הלוי ברכבת הוציא הרב מן השקית את העוף והכין עצמו לאכילה, אך קירב את הבשר אל פיו, הרגיש כי ריח בלתי נעים נודף מן העוף ריח שגרם להתלבטות, וקשה היה להחליט אם העוף מקולקל או שמא אין כאן קלקול רק מחמת שלא נתבשל כל צרכו. הניח הבית הלוי את העוף בחזרה בתיקו, וחזר לעיין בספר שהיה עמו, בחלוף זמן מה ביקש שנית לקיים את מצוות האכילה, וחזר והוציא את העוף מן השקית מתוך הנחה כי הריח אינו חריף, ואין כאן קלקול ושמא העניין הוא רק חוסר טעם, אך קירב את העוף לפיו, וריח מוזר וחריף שוב נודף, הרב החזיר בשנית את העוף אל השקית ופנה ללימודו, גם עתה עדיין לא החליט אם העוף מקולקל כך עשה כמה פעמים.
כל אותה עת ישב סמוך אליו ברכבת נכרי בזהות של כפרי, שהתבונן בכל מה שהתרחש, עד שפקעה סבלנותו ופנה אל הרב ושאלו: "יאמר לי מר, אני רואה שאתה מתאווה לאכול ומתלבט. אמור נא לי – מה אתה חושש ומה הם הספיקות?". אמר לו הרב: "נדמה לי שהעוף הזה מקולקל אך אין לי הכרע בדבר". השיב הגוי ואמר: "יסלח לי מר ויתן לי להריח מן הבשר, מאחר ואני סוחר בשר זה כבר שנים רבות, וריחות הבשרים ידועים לי היטב. הגש נא אלי הבשר ואני אומר לך במומחיות מה מצבו".
נטל הגוי את הבשר, קרבו אליו להריח בו, והחליט באופן ברור ומוחלט כי הבשר ראוי לאכילה, זהו רק סוג בישול בתבלינים שונים שיוצרים את הריח הזה. הגוי הרגיע אותו ויעץ לו לאכול בלי חשש.
נטל הרב את הבשר על מנת לאכול, אך באותו הרגע נפלט ריח חזק מה שלא היה קודם, באופן שהרב פסק ואמר: "אני לא יכול לאכול את זה!". אמר הגוי: "אם כבודו אינו אוכל מהבשר הזה, אולי ייתן לי ואני אוכלנו בשמחה". נתן הרב את הבשר אל הגוי, והלה אכלו לתיאבון.
כשהגיע ה'בית הלוי' אל העיר סלוצק, קבלו את פניו רבנים בתחנת הרכבת, ובבהלה הגישו לו מברק דחוף מן העיר בריסק, מבית הגאון רבי יהושע לייב, שם כתוב כי במחצית העוף שנשאר בעיר בריסק נתעוררה שאלה, ונפסק הדין שהעוף טריפה, ולכן הוא מבקש ממנו שלא לאכול מהעוף. דאגה גדולה היתה על פניהם של מקבלי פניו, שהרי הם ראו שהרכבת מאחרת, ושמא הרב כבר אכל מן העוף. מה היתה, אפוא, שמחתם, לשמוע מהרב כי את העוף אכל הגוי סוחר הבשר, והקב"ה מנע תקלה מפיו.
השמועה עברה חיש מהר לעיר בריסק, והגיעה לתלמידיו של המהרי"ל אשר הגיבו ואמרו, כי בשעה ששלח רבם את המברק אמר: "אמנם יודע אני כי רבי יוסף דובער לא יכשל ח"ו באכילת טרפות, ומן השמים יסייעו לו, ברם לפי הדין מחויב אני להודיע על כך לכן אשלח את המברק".
(דרשו)