יבמות צב
במה היתה נחמתו של העשיר שפשט את הרגל?
כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן
הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, על החיים מלאי ניסיונות
זכורני – סיפר רבינו – כשהלכתי פעם לגבות צדקה לצורך מפעל חשוב, באתי בין השאר לבית אחד העשירים והמכובדים ביותר שבעיר, לבקש ממנו תרומה. בפתח ביתו מצאתי המונים צובאים, כשבידיהם שטרות חוב שלו שהתחייב לפרעם, ופניהם זועמים, כי יצא קול בעיר, שעשיר זה פשט את הרגל. התאספו כל בעלי החובות, ונפנפו עליו בשטרותיהם באיומים וצעקות גדולות. בתוך הבית מצאתי את האיש חיוור, מסכן ואומלל, ופנה אלי ואמר, כי כבר שבועות אחדים שאינו יוצא מפתח ביתו מפחד בעלי החוב, שמא יתנכלו לו להכותו ולחבול בו. בלילות – אינו יכול להירדם, ובמים – אין לו שום הנאה מהאוכל הבא אל פיו בעל כרחו, רק כדי שלא ימות מרעב.
בראותי על שולחנו עומד בקבוק יין לשתיה, התפלאתי ואמרתי לו: "אם כן, מה היין עושה כאן?" ענה לי ואמר: "לצערי ולצרתי, זה שנים אחדות שהתרגלתי לשתות יין כמו מים, וכבר איני יכול להינזר משתייתו, ואם חס ושלום גם היין יילקח ממני, הרי זה אסון גדול עבורי, אשר לא אוכל שאתו ואכרע ואפול תחתי!"…
הנה, עובדה זו אשר ראיתי – מוסיף רבינו ואומר – באמת משל הוא לכל בעלי הנאות עולם הזה. כי כל אלה שהתרגלו לחיי מותרות ותענוגים, לחיים של קנאה, תאווה וכבוד – חייהם אינם חיים! ובכל פסיעה ופסיעה שנכנס בתוכם יותר, הרי הוא מתרחק יותר מהאושר וההצלחה אשר תקווה לו מהם. שהרי כל הנאה גוררת עמה תאווה גדולה יותר, שהראשונה אינה נחשבת לכלום נגדה, ועד שמשיג את השניה כבר משתוקק לשלישית, וכן הלאה.
והנה בעלי החובות מתנפלים עליו, ותובעים את שלהם הב, הב, תן תאווה, תן קנאה, תן כבוד, והוא פושט את הרגל ונופל תחתיו כעמיר אחר הקוצר! עליו הכתוב אומר (ישעיהו כ"ט, ח'): "והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו, וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה וגו'". כן הם חיי כל בעלי התאוות וההנאות!
וכבר המשיל הגר"א ז"ל כל הנאות עולם הזה, לאדם צמא שמצא מים מלוחים בחבית, ושתה מהם בצימאון רב, הרי בשעת שתייתו נדמה לו שמרווה צמאונו. אבל רגעים ממש לאחר שתייתו, מתגבר בו הצמאון שבעתיים מאשר היה לו קודם ששתה!…
(מתוך הספר 'ר' אל'ה')