יבמות פו
להיכן נעלם רבי חיים גריינימן כל יום ערב שבת?
ואפילו מעשר עני
וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: (כו יב)
פסוק זה עוסק במצוות 'מעשר עני', וברש"י כתב ש'ושבעו' הוא ציווי על בעל הבית: 'תן להם כדי שבען', הרי זה מלמד אותנו להביט אל מצוות הצדקה והחסד באופן שונה. בכל המתנות שמצווה בעל הבית לתת מפירותיו, אמרו חז"ל שיעור מוגדר. ואילו השיעור במעשר עני הוא 'כדי שבען', [גם השיעורים שרש"י הביא חצי קב בחיטים וכו', הם שיעורים ב'כדי שבען' ולא ב'מעשר עני'], כי קיום מצוות צדקה הוא לא רק לעשות מעשה שיוגדר כ'נתינה' ע"פ ההלכה, אלא מטרת המצווה מתקיימת רק אם מלאת את צרכי העני ודאגת שהוא יהיה שבע, כי תפקידנו להיטיב עם העני ועם הנזקק, כן הוא גם בכל מעשה חסד שאנו עושים עם הזקוק לו, עלינו לעשות אותו בשלמות עדי כדי מילוי צרכיו של הנזקק, ולא רק לעשות מעשה שיוגדר כ'עשיה', ויהיה בו רק כדי לצאת ידי חובה עשיה גרידא.
***
מידי ערב שבת היה הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל נעלם מביתו לכמה שעות, לא היה זה אל אחת מדירות המסתור בהן ישב ולמד באין מפריע, היה זה אל מקום עלום באמת, איש מלבד הרבנית לא ידע מה מעשיו, ולהיכן הולך הרב בשעות אלו.
יום שישי אחד הגיע אל בית הרב יהודי שנזקק לעצה דחופה, אך הרבנית נאלצה להשיב את פניו בשלילה. רק לאחר שהתחנן כי על ענין של פקוח נפש הוא בא, נתרצתה הרבית וגילתה לו היכן נמצא הרב.
כשנגש היהודי אל הכתובת, נתגלה לעיניו מחזה מפליא, בידי הרב היו כלי ניקיון, ותנועותיו אמרו כי הרב עוסק כעת בניקיון הבית.
לאחר שהתנצל והסביר כי הוא בא על ענין של פקוח נפש, והרבנית שלחה אותו, שאל את שאלתו וקיבל תשובה. אז אזר היהודי אומץ וזעק על חילול כבוד התורה, בהתעסקותו של הרב במלאכות מעין אלו.
אך רבי חיים ענה לו: 'כל יהודי חייב לעשות גמילות חסדים בגופו ממש! היהודי הגלמוד שגר בדירה זו, התלונן בפני כמה פעמים שקשה לו לנקות לבדו את הבית, ולסדר את שאר צורכי השבת… הנה זו ההזדמנות שלי לקיים מצוות 'גמילות חסדים' בגופי ממש…'
'את הספור הזה נצרתי בליבי' – ספר היהודי – 'כל עוד רבי חיים חי, עתה לאחר פטירתו, אני חש חובה להפיצו, למען ידע דור אחרון מה קיום מצוות חסד בשלמות…'
(הרה"ג ישראל ליוש שליט"א)